ארי מנור עדיין זוכר את סופי השבוע אצל סבתו מימי, ואת ארוחות המלכים שלה בבוקר. "גולת הכותרת הייתה ביצה רכה עם קרעי חלה בתוך כוס דורלקס שקופה מזכוכית", שיחזר, "ביצה, חלה, מלח, חמאה – הכי פשוט, הכי מנחם והכי טעים".

כיום, כמנהל השיווק והאסטרטגיה של עמדא, עמותה הפועלת למען חולי אלצהיימר ודמנציה ובני משפחותיהם, הוא יכול להעריך לא רק את זכרון הטעם, אלא גם את זכרון החוויה.

"בערוב ימיה, סבתא פיתחה דמנציה", סיפר, "יום אחד ביקרתי אותה והיא לא ידעה מי אני. היא דיברה איתי על כל מיני דברים שאת חלקם לא הכרתי. בסוף הפגישה היא אמרה לי, ברומנית 'אני לא יודעת מי אתה, אדוני, אבל אתה מאוד נחמד'. ככה זכיתי לקבל ממנה את המחמאה הכי נקיה ומרגשת שאפשר, ולמדתי שהיא אוהבת אותי כמו שאני, גם אם אינה יודעת מי אני, בעצם".