1. העלאת מודעות הציבור למחלות האלצהיימר והדמנציה ומניעת הסטיגמה הקשורה בהן – זאת במטרה לשפר את ההתמודדות עימן מצד החולים ובני משפחותיהם, גורמי הטיפול, מקבלי ההחלטות והציבור הרחב; לעודד גיבוש מדיניות התואמת את מאפייני המחלה והתפשטותה; להנהיג מסירת מידע סדורה לחולים ולמשפחות על ידי צוותי טיפול; להגביר את המודעות לאמצעים התומכים בכיבוד העדפותיו הטיפוליות של החולה בסוף חייו, ועוד.
2. קידום היערכות שירותי הבריאות בקהילה, שהם נדבך מרכזי במניעת גורמי סיכון, באבחון, בטיפול ובתמיכה בחולים – זאת בין השאר במטרה להרחיב את הכלים להתמודדות בכל אחד מהתחומים הללו, ולהעניק לחולה טיפול מקיף ומותאם לצרכיו המשתנים בכל שלבי המחלה.
3. קידום היערכות שירותי הרווחה בקהילה, לצורך שיפור התמיכה בחולים ובמשפחותיהם לנוכח ההידרדרות המנטלית, הבריאותית, ההתנהגותית והתפקודית הכרוכה בהתקדמות המחלה – זאת בעיקר באמצעות טיוב המענים בתחום הטיפול הסיעודי בבית ובתחום מרכזי היום.
4. פיתוח פתרונות יעילים לתמיכה ישירה בבני משפחה מטפלים, שבריאותם הפיזית והנפשית נתונה לשחיקה, תוך ראייתם כאוכלוסיית יעד בפני עצמה – זאת באמצעות פיתוח שירותי מידע ותמיכה רגשית, פיתוח מסגרות וטכנולוגיות שיש בהן סיוע להקלת עומס הטיפול, סיוע במיצוי זכויות (במיוחד זכויות תעסוקתיות) ועוד.
5. התאמת מערך שירותי האשפוז הסיעודי הממושך לצרכים בפועל, תוך הבטחת זמינותם באזורים השונים ואיכות הטיפול הניתן בהם, כחוליה חשובה ברצף הטיפול בחולים שאינם יכולים להמשיך ולגור בבית.
6. תיאום במערך השירותים המיועדים לחולים ולבני משפחותיהם, שהוא אחד האתגרים המרכזיים בחתירה להבטחת טיפול מקיף ואיכותי בכל שלבי המחלה, למניעת בזבוז משאבים ולסיוע במיצוי הזכאות לשירותים – זאת באמצעות שילוב ותעדוף של נושא הדמנציה בתוכניות אינטגרטיביות שעניינן אזרחים ותיקים.
7. פיתוח והרחבה של מערך הכשרת כוח האדם בקהילה ובאשפוז, כתנאי בסיסי לאיכות הטיפול המסופק על ידי צוותי בריאות ורווחה ועל ידי מטפלים סיעודיים, ועל רקע מחסור חמור בהכשרה בתחומי הגריאטריה בכלל והדמנציה בפרט – זאת בין השאר באמצעות הרחבת היקף הלימודים, לימודי ההמשך וההשתלמויות ברפואה וביתר מקצועות הבריאות ובעבודה סוציאלית; פיתוח תוכניות הכשרה ממוקדות  דמנציה לרופאי משפחה; הקצאת משאבים למטרות הכשרה.
8. מחקר ופיתוח בתחום הדמנציה ובמיוחד בתחומים שלא נחקרו דים, על פי סדר יום שייקבע, ובין היתר על בסיס הגדרת מדדי תוצאה והרחבת המשאבים למחקר.

עשור לקיום התוכנית הלאומית לדמנציה, מחלקת המחקר של הכנסת ערכה מחקר אודות יישום התוכנית הלאומית לדמנציה, לבקשתה של חה״כ אתי עטיה (כנסת 24). מסקנות הדו״ח עגומות ומציינות כי ״״נראה כי מאז פרסום התוכנית הלאומית בשנת 2013 אמנם גברו המודעות והעיסוק במחלת הדמנציה וקודמו צעדים מסוימים (לדוגמה, מבחני תמיכה של משרד הבריאות לשיפור האבחון המוקדם ולתמיכה בבני המשפחה של החולים), אולם למעט סעיפים אחדים התוכנית כמכלול לא תוקצבה ולא יושמה, וכן לא דווח על תכנון ותקצוב מקיף וארוך טווח המבוסס על ראייה כוללת של הצרכים. עיקר הפעולות שבוצעו מומנו מתוך התקציב השוטף של אגף הגריאטריה במשרד הבריאות, אך אין מידע על סך התקציב שהקצה המשרד לטובת חולי דמנציה בלבד ועל שיעור הניצול של תקציב זה. נראה כי יישום ההמלצות עד כה הוגבל ברובו לפעולות שעלויותיהן אינן הגבוהות ביותר, כגון הדרכת גורמי מקצוע וליווי בני משפחה מטפלים, יותר מאשר למהלכים יסודיים הדורשים השקעה תקציבית נרחבת, כגון הקמת תשתיות אבחון וטיפול.״

הדו״ח המלא של מחלקת המחקר של הכנסת 2022

עמותת עמדא פועלת בשיתוף עם משרד הבריאות כדי לוודא שדמנציה תוגדר כנושא בעל עדיפות לאומית.

עמותת עמדא ממשיכה להיות הארגון המוביל בישראל לתחום הדמנציה, ופועלת להנגשת מידע, תמיכה וליווי משפחות לאדם עם דמנציה בכל רחבי הארץ, בכל המגזרים והאוכלוסיות, במגוון שפות והתאמות תרבותיות. 

לשיתופי פעולה אפשר לפנות לקו החם של עמדא 8889* או לכתובת office@emda-alz.org.il