שמירה על קשר עם סבא/סבתא עם דמנציה
- ד"ר נתי בלום
- אין תגובות
כשבמשפחה יש סבא או סבתא עם דמנציה, גם הנכדים מרגישים שמשהו השתנה. לפעמים הם שואלים שאלות, לפעמים נבוכים, לפעמים מתרחקים, ולפעמים דווקא רוצים לעזור מאוד — אבל לא יודעים איך. המסר החשוב הוא פשוט: נכדים לא צריכים להפוך למטפלים עיקריים. אבל הם בהחלט יכולים להיות מקור גדול של שמחה, קשר, חום ומשמעות — אם מסבירים להם נכון, מתאימים את המעורבות לגילם, ושומרים עליהם רגשית.
איך מספרים לנכדים?
כדאי להסביר בפשטות, בלי להסתיר ובלי להפחיד.
אפשר לומר:
- “לסבתא יש מחלה שמשפיעה על הזיכרון ועל המחשבות.”
- “לפעמים היא תשאל אותה שאלה כמה פעמים.”
- “יכול להיות שסבא יתבלבל בשם או בזמן, אבל הוא עדיין סבא שלך.”
- “זו לא אשמתך, וזה לא משהו שאפשר להידבק ממנו.”
- “גם אם סבתא משתנה, עדיין חשוב לה להרגיש אהובה.”
לילדים צעירים מספיק הסבר קצר מאוד. לבני נוער אפשר להסביר יותר על מהי דמנציה, מה צפוי להשתנות, ואיך אפשר לעזור. חשוב לאפשר שאלות — וגם לומר בכנות: “לא תמיד נדע לענות על הכול, אבל נדבר על זה יחד.”
מה להכין לפני ביקור?
ביקור אצל אדם עם דמנציה יכול להיות מרגש, אבל גם מבלבל. לכן כדאי להכין את הנכדים מראש.
אפשר לומר להם:
- יכול להיות שסבא לא יזכור בדיוק מי בא לבקר.
- יכול להיות שסבתא תהיה עייפה או פחות תגיב.
- לא צריך להיעלב אם אין תגובה כמו פעם.
- לא שואלים “את זוכרת אותי?”, אלא מציגים את עצמנו בעדינות: “סבתא, זו נועה, הנכדה שלך.”
הכנה קצרה לפני הביקור יכולה למנוע מבוכה, פחד או אכזבה.
טיפים לביקור טוב
ביקור מוצלח לא חייב להיות ארוך. לפעמים 20 דקות רגועות עדיפות על שעה עמוסה.
אפשר להציע לנכדים:
- להביא ציור, תמונה או ברכה קצרה.
- לשבת ליד סבא או סבתא, גם בלי לדבר הרבה.
- להשמיע שיר מוכר.
- להסתכל יחד באלבום תמונות.
- להביא מאכל קטן שמזכיר בית ומשפחה.
- לשאול שאלה פשוטה: “רוצה שנשב כאן?” או “רוצה לשמוע שיר?”
חשוב להזכיר: לא צריך “להצליח” בביקור. גם חיוך, יד שמחזיקה יד, או ישיבה שקטה יחד — הם קשר.
להתאים לנכד — ולהתאים לסבא או סבתא
לא כל נכד מתאים לאותה מעורבות, ולא כל אדם עם דמנציה מגיב באותה דרך.
ילדים קטנים יכולים:
- לצייר ציור.
- לשיר שיר קצר.
- לתת חיבוק, רק אם זה נעים לשני הצדדים.
- להיות בביקור קצר יותר.
ילדים בגיל בית ספר יכולים:
- לקרוא קטע קצר.
- להראות תמונות.
- לעזור בפעילות פשוטה.
- להכין יחד עוגיות, פאזל פשוט או אלבום.
בני נוער יכולים:
- להכין פלייליסט של שירים אהובים.
- לעזור בשיחת וידאו.
- להגיע לביקור קצר וקבוע.
- לסייע בתיעוד זיכרונות משפחתיים.
נכדים בוגרים יכולים:
- לקחת חלק בביקורים, הסעות או סידורים.
- לעזור לבן המשפחה המטפל.
- להיות בקשר עם אחים ובני דודים.
- לקחת תפקיד משפחתי מוגדר — לפי רצון, יכולת וזמן.
תמיכה מרחוק
גם נכדים שגרים רחוק יכולים לעזור.
אפשר:
- לשלוח הודעת קול קצרה.
- לשלוח תמונה משפחתית.
- לצלם סרטון של הנינים.
- לקיים שיחת וידאו קצרה, בעזרת מטפל או בן משפחה.
- לשלוח ברכה לחג או ליום הולדת.
- להכין פלייליסט של שירים שהסבא או הסבתא אהבו.
בקשר מרחוק עדיף קצר וקבוע מאשר ארוך ומורכב. למשל: הודעה קולית כל יום שישי, או שיחת וידאו קצרה פעם בשבוע.
מתי כדאי לבקר?
כדאי לתזמן ביקורים לשעות שבהן האדם עם הדמנציה רגוע וערני יותר.
בדרך כלל עדיף:
- לא להגיע בזמן עייפות, רעב או עומס.
- לא להגיע בקבוצה גדולה מדי.
- לתאם עם המטפל או בן המשפחה המטפל.
- לקצר ביקור אם רואים עייפות, אי-שקט או בלבול.
- לסיים ברכות: “היה לי נעים להיות איתך. אבוא שוב.”
אם יש כמה נכדים, לפעמים עדיף לחלק ביקורים — לא כולם יחד.
אחריות טיפולית — מאיזה גיל?
כאן חשוב מאוד לשים גבול.
ילדים ונוער יכולים להיות חלק מהקשר המשפחתי, אבל הם לא אמורים לשאת אחריות של מבוגרים. גם לפי ההנחיות של NHS לגבי מטפלים צעירים, קטינים אינם אמורים לבצע תפקידים של מטפלים מבוגרים או להקדיש זמן רב לטיפול באופן שפוגע בלימודים, בחברה ובחיים שלהם.
כלל פשוט:
- עד גיל 12: קשר רגשי בלבד — ציור, שיר, ביקור קצר, חיבוק אם מתאים.
- גיל 13–17: עזרה קלה, קצרה ובפיקוח מבוגר — לא אחריות קבועה.
- מגיל 18 ומעלה: אפשר לקחת תפקיד משמעותי יותר, אבל רק בהסכמה, בתיאום, ובלי להפוך למטפל יחיד.
איך נכדים יכולים לעזור גם להורה המטפל?
לפעמים הדרך הכי טובה לעזור לסבא או סבתא היא לתמוך במי שמטפל בהם.
נכדים בוגרים יכולים:
- לשאול את ההורה המטפל: “מה יעזור לך השבוע?”
- לקחת משימה קטנה: קניות, הסעה, ביקור קצר, טלפון.
- לשבת עם סבא או סבתא כדי לאפשר למטפל לנוח.
- לארגן תורנות משפחתית בין בני דודים.
גם כאן — לא מתוך אשמה, אלא מתוך שותפות.
לסיכום
נכדים לא צריכים לפתור את הדמנציה. הם לא צריכים לדעת בדיוק מה לומר, ולא חייבים להפוך למטפלים. אבל הם יכולים לשמור על חוט של קשר: ציור, שיר, תמונה, ביקור קצר, שיחת טלפון או יד שמחזיקה יד. לפעמים דווקא הדברים הקטנים האלה מזכירים לסבא או לסבתא שהם עדיין חלק ממשפחה, עדיין אהובים, ועדיין מוקפים באנשים שרואים אותם. 💙
דמנציה במשפחה? פנו לעמדא
אם אתם מטפלים בבן משפחה עם ירידה קוגניטיבית או דמנציה: אל תישארו לבד. הכוונה ותמיכה מקצועית יכולות לעשות הבדל גדול – גם לכם וגם לו. בעמותת עמדא תוכלו לקבל מידע והכוונה למשפחות המטפלות, קבוצות תמיכה ללא עלות ברחבי הארץ, ערכת הפעלה, הדרכות, ועוד. ניתן להתייעץ איתנו בחינם בקו הסיוע הטלפוני 8889*.
על המחברת: ד"ר נתי בלום היא מנכ"לית עמותת עמדא ובעלת תואר דוקטור בפסיכולוגיה מאוניברסיטת סקרמנטו. עבודת הדוקטורט שלה התמקדה בטיפול קבוצתי פנים אל פנים לעומת טיפול קבוצתי וירטואלי. בתפקידה בעמדא היא רותמת את ניסיונה המקצועי והניהולי להובלת מאמצים לשיפור איכות חייהם של המתמודדים עם דמנציה, קידום זכויותיהם והעלאת המודעות הציבורית לתופעה בישראל.