מיניות

עריכה: איילת סער- מרפאה בעיסוק. (המאמר פורסם בעלון מס. 18 של עמותת אלצהיימר ישראל)

בני האדם, בטבעם, מרגישים צורך במגע, ליטוף וחום. עבור חולה אלצהיימר, צורך זה אף גובר במשך הזמן. המחלה משפיעה באופן שונה מחולה לחולה. לאחד, יוגבר הענין בקיום יחסי מין, בזמן שאחר – יאבד עניין לחלוטין. שינויים אלו מובילים לרוב לבעיות בין זוגיות, לצער, כאב, אכזבה, בושה או כעס.

גורמים פיזיולוגיים ומנטליים לשינויים בהתנהגות מינית:

דיכאון – עשוי להפחית עניין במין, הן אצל החולה והן אצל בן/בת זוגו.

מחלה גופנית – עלולה לגרום לחולה לאבד עניין בקיום יחסי מין, או לכאב ואף קושי בקיומם. לעיתים, יכולות תגובות לתרופות מסוימות לגרום לירידה ברצון לקיום יחסי מין.

פראנויה – עלולה לגרום לחולה להפוך לחשדן וקנאי ללא סיבה נראית לעין, ובאופן מוגזם. (לדוגמא, החולה עלול לחשוד שאישתו בוגדת בו והולכת לבקר את "מאהבה", רק בגלל שרצתה לצאת לסידוריה הרגילים בשעות הבוקר(.

שינויים במוח – הגורמים לאיבוד שליטה על התנהגות.

דוגמאות להתנהגויות מיניות בלתי הולמות:

התנהגות בוטה – החולה עלול לשכוח את מעמדו כאדם נשוי ולפלרטט, לעיתים באופן שאינו מתאים למוסכמות חברתיות, עם בני המין השני. חשיפה – החולה עלול לשכוח כיצד לבצע פעילויות כגון לבוש/הסרת בגדים, ולעיתים לבצע משימות אלו שלא בזמן ובמקום הנכונים.

התגפפות – החולה מסוגל לשכוח חוקים חברתיים, ועלול לגעת בחלקים אינטמיים בגופו (כולל אוננות) ללא הבנת האיסור שבמעשה זה. למרות שהמעשה עשוי להיראות כהתגרות או רצון להביך אחרים, יש לזכור כי החולה לא מבין בהכרח את מעשיו ולפעול בהתאם.

שיפוט שגוי – החולה עלול לפלרטט ואף לעגוב על זרים הנראים דומים לבן/בת הזוג, מאהב או דמות אחרת מעברו. בנוסף, החולה עשוי לשכוח את עובדת היותו נשוי ולעגוב על אחרים, אפילו כשבן הזוג נמצא בקרבתו.

בעיות הנובעות מעליה בצורך בקיום יחסי מין (אצל החולה ובן/זוגו):

החולה עלול להרגיש עליה בצורך בקיום יחסי מין, לעיתים אף בשעות מוזרות, במקומות לא מקובלים ובתכיפות מתישה. לעיתים תכופות, ירגיש בן-הזוג כאובייקט. ברגע שהחולה הגיע לסיפוקו, הוא עשוי לשכוח כליל את שאירע.לעיתים, עלול החולה להפוך לאגרסיבי באם דרישותיו לא מולאו. במקרה כזה, רצוי להישאר הרחק מטווח מגע, עד יעבור זעם.

בעיות הנובעות מירידה בדחף המיני (אצל החולה ובן-זוגו):

חולי אלצהיימר רבים מאבדים עניין בקשר פיזי. הם עלולים להפוך למכונסים בעצמם ולמרות שיקבלו קשר פיזי מאחרים, לא יזמו אותו בעצמם.

לעיתים, למרות שהחולה מוכן להמשיך בקשר מיני, בן/בת הזוג עשויים לחוות רגשי אשמה היות והם חשים כי החולה אינו מסוגל לתפקד או להגיב כמו בעבר.

בן/בת הזוג עלולים לא להבין ולהרגיש פגועים עקב חוסר העניין של החולה.

בני-זוג עלולים להרגיש שאינם יכולים לחשוב על קיום יחסי מין עם החולה, היות והם מטפלים בו כאילו היה ילד ( רחצה, אכילה, שימוש בטיטולים וכדומה).

בני-זוג עשויים להרגיש שהם כל כך שקועים בטיפול הפיזי המתיש, שאינם מסוגלים אפילו לחשוב על הנושא.

בני-זוג רבים טוענים כי הם מרגישים שהינם חיים עם מישהו "אחר", היות וכל כך הרבה היבטים ביחסים עם החולה השתנו עקב המחלה ( כגון תחושות שהחולה מגושם, מסורבל, לא שומר על היגיינה אישית וכדומה).

בני זוג רבים מרגישים אשמים עקב רגשותיהם ותגובותיהם ומרגישים בצורך לדבר עם מישהו על נושאים אלוזהו צורך חשוב והכרחי, שאסור להדחיקו!

אופני התמודדות עם הבעיה:

חפשו את הסיבה להתנהגות מסוימת – יש לזכור כי הסיבה לנגיעה באיברים אינטימיים בפומבי, יכולה להיות אופן ביטוי צורכו של החולה לגשת לשירותים, והסרת בגדים עשויה להביע עייפות ורצון ללכת לישון.

הגיבו בסבלנות ועדינות – במקרה שהחולה מתעסק בפעילות מינית לא רצויה, יש להזכיר לו בעדינות שהתנהגות זו אינה נאותה. ניתן ללוותו לפינה/חדר אחר בסביבתו, ולהסיח את דעתו בעזרת פעילות אחרת. יש להימנע מלכעוס, לצחוק או לבטל את אותה התנהגות בצורה לא נכונה. במקרים רבים, כעס או צחוק עלולים לגרות לתגובה שלילית מצידו של החולה. כמו כן, לא תמיד צריך להפסיק התעסקות מינית (כגון אוננות) – אלא רק לכוון את החולה לעשותה בפינה מבודדת ובכך לשמור על פרטיותו וכבודו.

האשמות ואיומים – באם החולה מעלה האשמות או נעשה חשדן, עדיף שבמקום להיגרר לויכוח – נפעל להסחת דעתו באמצעות פעילות אחרת, או נתינת חיזוקים, כגון מגע-יד או חיבוק. חשוב כי נזכור שהתנהגות מוזרה או לא טיפוסית מצד החולה הינה חלק מהמחלה ואינה מכוונת אישית נגד בן/בת הזוג.

 שינויי לבוש והלבשה – חשבו על אפשרות של הלבשת החולה במכנסיים עם רוכסן אחורי או השתמש באימונית-ללא רוכסן כלל, על מנת להקשות את הסרת פרטי הלבוש שלא לצורך.

שימוש במגע פיזי נכון – חשוב לספק לחולה קשר של מגע פיזי המתבטא בליטוף, חיבוק וכדומה. במקרים רבים, אדם בחרדה זקוק לביטחון שבמגע  ובקשר אוהב.

התאמה לשינויים בתשוקה מינית – ככל שהמחלה מתקדמת, בן-הזוג עשוי  להעדיף לישון בנפרד מהחולה – בייחוד כאשר האחרון נעשה קנאי יותר, דרשני  או חסר הגיון.

סיפוק מיני של בן/בת הזוג – בני זוג רבים לא אוהבים לדבר על הנושא ומרגישים מבוכה ואשמה, אך גם הם יכולים למצוא מפלט באוננות. ישנם בני-זוג המוצאים נחמה בזרועות אחרים והדבר עוזר להם בהתמודדות היום-יומית ויש אחרים האומרים שאינם יכולים לעשות זאת כל עוד החולה נמצא בבית – או אף מתקשים לעשות זאת כאשר הוא מאושפז במחלקה מתאימה. יש כאלו המבטלים כל מחשבה בנושא. על כל בן/בת זוג למצוא את הפתרון המתאים לו/לה.

שימוש בתרופות – בני זוג החשים שהצורך המיני של החולה אינו ניתן לשליטה  יותר, עשויים לפנות ולבקש טיפול תרופתי להורדת הדחף המיני. הדבר מומלץ רק כמוצא אחרון.

קבלת תמיכה מגורם חיצוני – ניתן ורצוי להתמודד עם בעיות בתחום האישי באמצעות גורמים שמחוץ למשפחה (כגון יועצים או פסיכולוגים). חשוב לוודא כי אותו גורם מתמצא במחלה והשפעותיה ויכול להתמודד עם הנושאים המועלים באופן פתוח ונכון.  

אצל אנשים רבים, כולל אנשי מקצוע, קיימת הסברה שכאשר אנשים מגיעים לגיל פנסיה הם אינם מרגישים את הצורך בקיום יחסי מיןדבר זה אינו נכון מיניות היא לא בהכרח בעיה. יש זוגות אשר עדיין נהנים מיחסי מין בריאים ומהנים במשך תקופה ארוכה.

 

מרכז המידע והיעוץ לדמנציה 8889*
אוזן קשבת וייעוץ לבני משפחה ולחולים. ניתן להתקשר מכל טלפון.

—– המדריך המלא —–

המדריך המלא למחלת האלצהיימר

לפניכם רשימה של סימנים נפוצים לדמנציה.

—– עקבו אחרינו —–