מה חקרו?
החוקרים עקבו במשך שנתיים אחרי 656 מבוגרים בגילי 55–75, שהיו ללא אבחנה של דמנציה בתחילת המחקר אך היו בסיכון מוגבר לירידה קוגניטיבית, בין היתר על רקע עודף משקל/השמנה ותסמונת מטבולית. הם בדקו את צריכת שמן הזית שלהם באמצעות שאלוני תזונה, אספו דגימות צואה לצורך ניתוח המיקרוביום, והשוו בין צריכת שמן זית כתית לבין שמן זית רגיל/מזוכך, לצד מעקב אחר שינויים בתפקוד הקוגניטיבי.

מה מצאו?
נמצא כי צריכה גבוהה יותר של שמן זית כתית נקשרה לשיפור או שימור טוב יותר של התפקוד הקוגניטיבי לאורך המעקב, וגם למגוון גדול יותר של חיידקי מעי. לעומת זאת, צריכה גבוהה יותר של שמן זית מזוכך נקשרה לירידה במגוון המיקרוביאלי ולהאצה בירידה הקוגניטיבית. בנוסף, החוקרים זיהו חיידק בשם Adlercreutzia כמתווך אפשרי בחלק מהקשר בין שמן הזית הכתית לבין השינוי הקוגניטיבי.

מה המסקנות?
המחקר אינו מוכיח ששמן זית כתית “מגן” בוודאות מפני דמנציה, אבל הוא כן מחזק את ההשערה שאיכות השומן בתזונה חשובה גם לבריאות המוח, ולא רק לבריאות הלב. ייתכן שהתרומה של שמן זית כתית נובעת מהעובדה שהוא שומר על תרכובות פעילות כמו פוליפנולים ונוגדי חמצון, שחלקן נפגעות בתהליך הזיכוך. החוקרים מדגישים שנדרשים מחקרים נוספים, אך התוצאות מחזקות את הרעיון שבריאות המוח מושפעת גם ממה שקורה במעי.

מה ההמלצות לציבור?
המסר המעשי מהמחקר הוא לא “לשתות שמן זית”, אלא להעדיף, כחלק מתזונה מאוזנת, שמן זית כתית/כתית מעולה על פני שמן זית מזוכך כשאפשר. זה משתלב היטב עם עקרונות התזונה הים־תיכונית, שכבר מוכרת כתזונה התומכת בבריאות הלב, חילוף החומרים ואולי גם בתפקוד הקוגניטיבי לאורך זמן. חשוב לזכור: מדובר במחקר תצפיתי בלבד, ולכן זו לא המלצה רפואית אישית, אלא עוד עדות מעניינת לחשיבות של איכות התזונה.

המסר המרכזי מהמחקר:
לא כל שמני הזית שווים מבחינת בריאות המוח. במחקר הזה, שמן זית כתית נקשר לשימור טוב יותר של התפקוד הקוגניטיבי ולמיקרוביום מעי בריא יותר, בעוד ששמן זית מזוכך נקשר למגמה פחות טובה.

המאמר המלא:

• קישור: https://link.springer.com/article/10.1186/s40168-025-02306-4
•  

• מראה מקום:

Ni, J., et al. (2026). Total and different types of olive oil consumption, gut microbiota, and cognitive function changes in older adults. Microbiome, 14, Article 68. doi:10.1186/s40168-025-02306-4