אף על פי שאף אחד לא בוחר ללכת לבית חולים כיעד, זה יכול להיות המקום הטוב ביותר ללכת אליו כאשר אתה פצוע או חולה. אנשים החיים עם דמנציה נמצאים בסיכון לסיבוכים מסוימים במהלך אשפוז בבית החולים. המחקר מתמקד כעת בדרכים בהן ניתן להפיק את המיטב כאשר אתה צריך להיות בבית חולים.
מהם הסיכונים בעת שהות בבית החולים עבור אדם שחי עם דמנציה?
ראשית, עלינו להתחיל בכך שלא ללכת לבית חולים כאשר אתה פצוע או לא בריא טומן בחובו סיכונים גבוהים מאוד.
חוקרים בחנו כיצד ניתן להפחית את הנזקים שנגרמו בבית החולים ולכן זיהו סיכונים וצעדים להפחתת סיכונים אלו. הסיכונים שזוהו עבור אנשים החיים עם דמנציה כוללים:
– התפתחות של דליריום (מצב אקוטי וזמני של בלבול מוגבר)
– נפילות, פציעות לחץ או זיהומים
– סיכוי גבוה יותר לאשפוזים חוזרים.
חשוב לציין שיש גוף מחקר בינלאומי גדול המתמקד בדרכים לשפר את השפעות אלו בעקבות אשפוז בבית
החולים. גוף מחקרי זה הראה את חשיבות תפקידם של:
● עובדים בבתי חולים (מכל התחומים) – וכיצד הם מבצעים את עבודתם
● מטופלים (כיצד להתכונן ולנהוג במהלך האשפוז בבית החולים)
● משפחה וחברים (איך לעזור למישהו הנמצא בבית חולים).
מה שבאמת מעניין ברוב האסטרטגיות הללו הוא שהמשמעות שלהן הוא פשוט טיפול טוב! רבים מהצעדים שיש לנקוט אשר עוזרים להפחית סיכונים ונזקים אינם יקרים, טכניים או קשים לביצוע. שימו לב שכל אלו יהיו תלויים בבריאותכם ובסיבה לאשפוז, לכן עבדו עם צוות הבריאות שלכם כדי לבדוק מה עשוי להתאים לכם.
חלק מהצעדים שזוהו כמניעה וניהול נכון של דליריום הם:
1. לדעת שלמישהו יש סיכון גבוה יותר.
מסיבה זו, חשוב ליידע את הצוות אם יש לאדם אבחנה של דמנציה. לאחר מכן הם יכולים לפקח עליו מקרוב יותר ולהבטיח שיש לו תמיכה מספקת במהלך שהותו.
2. לעקוב אחר כל שינוי.
אם אתה מבחין בשינויים כלשהם בזיכרון ובחשיבה שלו במהלך שהותך, הודע לצוות המטפל. גם לשותפים לטיפול ולביקוריהם של משפחה וחברים יהיה תפקיד חשוב בתשומת לב אם משהו השתנה. הצוות ישאל באופן קבוע כמה שאלות כדי לעזור למשפחה ולחברים לבדוק אם משהו השתנה במצב הבריאותי או הנפשי שלו.
3.פריטים אישיים ותזכורות יכולים לעזור.
הסביבה סביב אדם המאושפז בבית חולים יכולה לעזור בהתמצאות (לדעת היכן אתה, מה השעה ומי אתה ואחרים). חשוב להחזיק בציוד חיוני (משקפיים, עזרי שמיעה, מכשירי ניידות), כדי לתקשר ולהישאר פעילים. דברים אחרים כמו שעונים, תמונות אישיות ומוזיקה יכולים להיות מועילים בהגדרת הסביבה שלך כך שתתאים
לו. הבאת אלה לבית החולים יכולה להיות צעד שימושי בהפחתת הסיכונים.
4. הכנת המרחב והזמן כמעודדי תמיכה.
הכנת החדר וייצוב השגרה בעת השהות בבית החולים יכולים לסייע במניעה או בניהול דליריום – ולהפוך את השהות לנעימה יותר. זה כולל דברים כמו:
– וילונות פתוחים כדי שיהיה אור יום במהלך היום
– שהייה מחוץ למיטה וללא פיג׳מה במהלך היום אם מתאים למצב ולטיפול
-אפשור גישה לדברים כגון חדשות ומוזיקה
-אפשור דרכים קלות ובטוחות להתנייד ולעשות דברים
משמעות הדבר עשויה להיות כיסא ושולחן מתאימים, אזורים נוספים במחלקה למעבר, ודרך ברורה ותמיכה בהליכה לשירותים ולפעילויות אחרות.
5. לעבוד עם צוות הבריאות כדי לאכול ולשתות, ולהישאר פעיל ומעורב
היבט חשוב אחד של מניעת דליריום ועזרה בהחלמה הוא לוודא שהאדם אוכל ושותה מספיק (בהתחשב במצבך).
ניתן לתמוך בכך באמצעות תזכורות לגבי ארוחות, עזרה להגיע למגש הארוחה ובפתיחת מיכלים והמצאותו של מישהו בסביבה במהלך הארוחות. משפחה וחברים עשויים לעזור כאן. שמירה על פעילות אקטיבית (תנועה במיטה, ישיבה מחוץ למיטה, הליכה) ומעורבת (דיבור, חידות, קריאה וכו׳) הינה גם חלק חשוב בהפחתת הסיכונים. תוכנית אחת שנבדקת באוסטרליה נקראת תוכנית Eat Walk Engage והיא פועלת להקמת מחלקות
וטיפול למניעת דליריום.
6. ניהול כאב.
כאב בבית החולים יכול להופיע בדרכים שונות. כאב יכול להחמיר דליריום ולהאט את ההתאוששות. תרופות מסוימות לטיפול בכאב יכולות להחמיר בלבול או לפגוע בניידות. נקיטת גישה צוותית לזיהוי כאב וניהולו היא מהותית במקרים אלו- לכן, וודא שאתה מודיע לאנשים אם אתה רואה שהאדם מרגיש שלא בנוח או סובל מכאבים. אם הוא
זקוק באופן קבוע לתרופות נגד כאבים (כמו עבור דלקת פרקים), חשוב ליידע את הצוות, גם אם בעיה זו אינה קשורה לסיבת האשפוז.
מחקרים הראו שתוכניות למניעת דליריום המערבות את כלל הצוות, את המטופל, ובני משפחה וחברים, ולקיחה בחשבון את הסביבה יכולה להיות יעילה מאוד בהפחתת הנזקים האפשריים. בתי חולים ושירותי בריאות רבים מציינים כי מניעת דליריום וניהולו המיטבי הם חלק מהשירותים החיוניים שבית החולים מציע (תקני איכות).
הכנה לשהיה מתוכננת בבית החולים יכולה להיות כרוכה בהכנה לקראתה, כמו למשל הבאת דברים שיעזרו
בשמירה על אוריינטציה ותעסוקה במהלך השהייה, כמו גם מידע אישי ומידע ועל השגרה הקבועה והעדפות הטיפול בכתב. אם האדם חתם על הנחיות מקדימות, ויש עותק כתוב של ההיסטוריה הרפואית והתרופות, גם אלה יכולים להיות שימושיים.
נכתב על ידי פרופ׳ ג׳קי לידל
