לא חייבים לנסוע רחוק
- ד"ר נתי בלום
- אין תגובות
כך יוצאים בקיץ לטיול קצר עם אדם עם דמנציה
בימי החופש ובין הזמנים משפחות רבות מחפשות לצאת קצת מהבית. כשאחד מבני המשפחה מתמודד עם דמנציה, קל לחשוב שטיול כבר מסובך מדי. אבל לא תמיד צריך אטרקציה, נסיעה ארוכה או מסלול מיוחד. גינה שכונתית, פארק קרוב, שביל מוצל או מקום מוכר ליד הבית יכולים לאפשר תנועה, שינוי אווירה וזמן משפחתי משותף – כל עוד מתאימים את היציאה לאדם, למצבו ולתנאי הקיץ.
למה לא להפסיק לצאת מהבית
דמנציה משנה יכולות, אבל אינה מוחקת את הצורך של האדם בקשר, בתנועה, באוויר הפתוח ובתחושת שייכות לחיים שמחוץ לבית. משרד הבריאות ממליץ לשלב פעילות גופנית בשגרת היום של אנשים עם דמנציה ולהתאים את סוג הפעילות, משכה והתדירות למצבו הכללי של האדם. גם הליכה קלה יכולה להתאים, כאשר היא בטוחה ונעימה.
הנקודה החשובה היא לא להפוך את היציאה לפרויקט. אם האדם היה רגיל בעבר לשבת בגינה ליד הבית, ללכת לבית הכנסת ברחוב הסמוך, לעבור ליד המכולת או לטייל בפארק מוכר, לפעמים דווקא המשך של הרגל קטן ומוכר מתאים יותר מחיפוש אחר יעד חדש ומרשים.
קרוב ומוכר עדיף לעיתים על רחוק ומרשים
אדם עם דמנציה עלול להתקשות יותר בהתמצאות, בשינויים ובסביבה עמוסת גירויים. לכן מרחק קצר ומקום מוכר יכולים להפחית אי ודאות. משרד הבריאות ממליץ להכיר את מסלולי ההליכה הרגילים של האדם וללוות אותו בהם בהתאם לצורך. גם ארגוני דמנציה בעולם מציינים שמסלולים מוכרים ונקודות ציון קבועות יכולים לתמוך בתחושת היכרות ולהקל על ההתמצאות.
זה יכול להיות אותו ספסל בפארק, אותו עץ שמזהים בדרך, אותה פינה מוצלת או אותו מסלול קצר שחוזרים אליו שוב ושוב. אין צורך לחדש בכל פעם. עבור אדם עם דמנציה, המוכר יכול להיות חלק מתחושת הביטחון.
איך בוחרים יעד מתאים
לפני שיוצאים, כדאי לשאול כמה שאלות פשוטות: האם הדרך קצרה ונוחה? האם יש צל ומקום לשבת? האם יש שירותים בקרבת מקום? האם המקום רועש או צפוף בשעה שבה נגיע? האם האדם מכיר את האזור? והאם אפשר לחזור הביתה במהירות אם יתעייף?
כדאי גם להתאים את היעד ליכולת הפיזית העכשווית. אדם שנעזר במקל, בהליכון או בכיסא גלגלים זקוק למסלול נגיש ולמשטח יציב. אם לאחרונה היו נפילות, שינוי חד בתפקוד או קושי חדש בהליכה, נכון להתייעץ עם גורם רפואי או מקצועי לפני שמתכננים יציאה שאינה שגרתית.
בקיץ בוחרים גם את השעה
במאמר הקיץ הקודם של עמדא עסקנו בהרחבה בחום ובהתייבשות. כאן חשוב לזכור רק את מה שנוגע ליציאה עצמה: בימים חמים לא מתעקשים על טיול בשעות העומס. משרד הבריאות מזהיר כי חום כבד מסוכן במיוחד לאנשים מבוגרים וממליץ לצמצם חשיפה לשמש ולעומס חום, לשתות ולהעדיף שעות ותנאים נוחים יותר.
לכן עדיף לבחור בוקר מוקדם או אחר הצהריים המאוחרים, לחפש צל, ולהיות מוכנים לוותר אם מזג האוויר אינו מתאים. גם טיול שתוכנן היטב אפשר לדחות.
מה כדאי לקחת
לטיול קצר אין צורך לארוז חצי בית. בדרך כלל מספיקים מים, כובע, טלפון טעון, משקפיים ומכשיר שמיעה אם האדם משתמש בהם, ואביזר הליכה לפי הצורך.
אם האדם עלול להתרחק או לאבד את הדרך, חשוב לתכנן מראש ליווי מתאים ודרך פשוטה ליצור קשר במקרה של הפרדה. המטרה אינה להפחיד או להגביל יותר מן הנדרש, אלא לאפשר יציאה עם שכבת ביטחון מתאימה.
כדאי גם לחשוב על דבר קטן שמוכר לאדם: בקבוק שהוא רגיל אליו, תיק קבוע או מסלול שמתחיל בדיוק מאותה יציאה מהבניין. הפרטים הקטנים יכולים להפוך את היציאה לפחות מבלבלת.
יוצאים יחד - לא מפעילים את האדם
אחת הטעויות האפשריות היא להפוך את הטיול למבחן: כמה הלכת? אתה זוכר איפה אנחנו? למה אתה רוצה כבר לחזור?
עדיף לראות ביציאה זמן משותף. אפשר ללכת לאט, לעצור, לשבת, להסתכל על ילדים משחקים, על עצים או על הרחוב. אם מצטרפים נכד, בן או בת משפחה, אפשר לתת לשיחה להתפתח בלי לבחון את הזיכרון ובלי לדרוש השתתפות מתמדת.
גם מי שכמעט אינו מדבר יכול ליהנות מהנוכחות, מהאוויר, מהקצב ומהחברה. לא תמיד צריך "לעשות" משהו כדי שהיציאה תהיה בעלת ערך.
מתי הגיע הזמן לחזור
כדאי לסיים לפני שהאדם מותש. סימנים כמו האטה בולטת, בקשה חוזרת לשבת או לחזור, חוסר שקט, בלבול שמתגבר, חוסר יציבות או קושי להמשיך בקצב הרגיל הם סיבה טובה לקצר את הטיול.
בקיץ יש לשים לב גם לחום, להזעה חריגה, לסחרחורת או לחולשה. במקרה של שינוי חד או תסמין מדאיג, מפסיקים את הפעילות ופונים לייעוץ רפואי לפי הצורך.
היתרון ביציאה קרובה לבית הוא שאין צורך "להחזיק מעמד". אפשר לחזור אחרי עשר דקות ולהחליט שזה היה בדיוק מספיק.
טיול טוב לא נמדד בקילומטרים
כשמדובר באדם עם דמנציה, הצלחה אינה נמדדת במספר הצעדים, במשך הזמן או בכמה מקומות הספקנו לראות. לפעמים יציאה קצרה לספסל ליד הבית, הליכה של רחוב אחד או ישיבה של רבע שעה בגינה הן כל מה שצריך.
המשפחה יכולה לעזור בעיקר כשהיא מורידה ציפיות. לא כל יציאה תהיה מוצלחת, לא בכל יום האדם ירצה לצאת, ולעיתים צריך לחזור מוקדם. זה לא כישלון. המטרה היא לא "להוכיח שאפשר", אלא לאפשר, כאשר הדבר מתאים ובטוח, עוד רגע של תנועה, היכרות וקשר בתוך החיים עצמם.
אם אתם מתלבטים כיצד להתאים יציאה, פעילות או שגרה לבן משפחה עם דמנציה, אפשר לפנות לעמותת עמדא לקבלת מידע והכוונה. ניתן להתייעץ בקו הסיוע הטלפוני 8889*.
על המחברת: ד"ר נתי בלום היא מנכ"לית עמותת עמדא ובעלת תואר דוקטור בפסיכולוגיה מאוניברסיטת סקרמנטו. עבודת הדוקטורט שלה התמקדה בטיפול קבוצתי פנים אל פנים לעומת טיפול קבוצתי וירטואלי. בתפקידה בעמדא היא רותמת את ניסיונה המקצועי והניהולי להובלת מאמצים לשיפור איכות חייהם של המתמודדים עם דמנציה, קידום זכויותיהם והעלאת המודעות הציבורית לתופעה בישראל.