הסימפטום שהכי מקושר לדמנציה הוא שכחה (מה שנקרא: פגיעה בזכרון לטווח הקצר). אך ככל שהמחלה מתקדמת, החולים בה "שוכחים" גם פעילויות מוטוריות, כגון אכילה, הליכה, שמירה על הגיינה וכו'. בנוסף, נפגעים גם האיזורים המוטוריים במוח. זה מוביל לליקויים פיזיקליים (הגבלה בטווחי תנועה, נוקשות, חולשה, נפילות על רקע שיווי משקל לקוי וכאב) שמתבטאים בירידה בתפקוד (אכילה, רחצה, התלבשות, הליכה, שירותים וכו') וירידה בהשתתפות (מועדון, משפחה וכו'). זה יכול להחמיר אם יש ברקע קהות חושית (ירידה בשמיעה ו/או הראיה). בשל המורכבות של המחלה וההדרדרות הממושכת בכל התחומים, יש כמה עקרונות שהם מאוד משמעותיים בטיפול פיזיותרפי:
- טיפול הוליסטי: התייחסות למרכיבים פיזיים לצד מרכיבים נפשיים. אדם עם דמנציה עשוי להיות מוטרד ומבולבל ממצבו ואף לחוש נסער, ויש לתת על כך את הדעת. למשל, אם המטופל נסער או חרד, לשלב בטיפול מוזיקה רגועה, מתיחות ונשימות עמוקות ואיטיות. כמו כן, במצב של חרדה לשלב אלמנטים מטיפול קוגנטיבי התנהגותי CBT לשאול שאלות מנחות, בהתאם לרמה הקוגניטיבית (למה אתה מרגיש ככה? איך זה בא לידי ביטוי? תוכל לפרט לי על ההרגשה?) לצד ביטויים שמביעים אמפתיה והכלה (אני רואה שקשה לך, זה באמת מצב לא פשוט) וחוסר שיפוטיות.
- למידה מוטורית: תרגול הכולל חזרות מרובות עם הנחיות פשוטות וקצרות. התרגול יהיה חזרתי גם בטיפול עצמו וגם בטיפולים הבאים, עם שינויים מינוריים.
- תרגול פונקציונאלי: אם יש קושי בהליכה, נתרגל הליכה, כמובן ברמת קושי מותאמת למטופל, למשל שימוש באביזר עזר או תמיכה חיצונית, שינוי קצב, פירוק למרכיבים: תרגול של צעד לפני שיוצאים להליכה "מלאה" (הרמת רגל והורדתה בתמיכת הליכון, לדוגמא)
- מותאם אישית: הדמנציה כאמור היא מחלה מורכבת ופרוגרסיבית, לא רק מבחינה פיזית אלא גם מבחינה רגשית. לכן, טיפול שהתאים לאותו האדם אתמול, לאו דווקא יתאים מחר. הטיפול יהיה תלוי באופי של האדם, במצב רוחו, ברמה הפיזית והקוגניטיבית שלו ובהתייחסות לרקע הרפואי הכללי ורמת שיתוף הפעולה.
- טיפול רב צוותי: בדרך כלל בטיפול באדם עם דמנציה מעורבים פסיכוגריאטר רופאת משפחה שמרכזים את התיק, פיזיותרפיסטית, מרפאה בעיסוק, אחות, דיאטנית, קלינאית תקשורת ועובדת סוציאלית / מטפלת רגשית. חשוב שהגורמים המטפלים יהיו בקשר על מנת להתעדכן בהחמרה או במצב חריג. למשל: כאב גב עשוי להיות סימפטום של דלקת בדרכי השתן, או ייתכן שיש פצע לחץ שהאדם לא יודע עליו. כשהפיזיותרפיסט מגלה זאת, הוא מעדכן את הרופא שבמידת הצורך משנה טיפול תרופתי.
- סבלנות והכלה מצד המטפל: ייתכן שהאדם ישאל אותה שאלה מספר פעמים במהלך הטיפול או לאורך סדרת טיפולים. או, שמטופל ישכח תרגול תוך כדי הטיפול. חשוב להגיב בקור רוח מצד אחד, ובהכלה של הקושי שזה יציף מצד שני. לכן, כדאי לחזור על אותו תרגיל כאמור מספר רב של פעמים. ההכלה היא כמובן גם כלפי בני המשפחה המטפלים שעלולים לחוש מתוסכלים או מותשים מהטיפול באדם עם דמנציה.
- שיתוף והדרכה של בני המשפחה ושל המטפל\ת הזר\ה: מניעת נפילות, מניעה וטיפול בפצעי לחץ, התאמת הושבה בכיסא גלגלים, הדרכה לשימוש בטיחותי באמצעי עזר לניידות, הדגמה של ביצוע מעברים עם דגש על מידת התמיכה הנדרשת מהמטפל (יכול להיות השגחה, יכול להיות לתת יד, יכול להיות תמיכה בבית החזה או במותן – תלוי במידת שיתוף הפעולה וברמה הפיזית של האדם). חשוב לשתף את בני המשפחה באופן פעיל ולראות כיצד הם תומכים פיזית באדם בעת ביצוע מעבר או בהליכה.
- הדרכה על ארגונומיה: כיצד לשמור על הגוף של המטפלים. למשל, בביצוע מעבר שדורש הרבה עזרה, לאחוז את האדם קרוב ובקו ישר, להתכופף עם הברכיים, לאחוז באופן בטוח ותומך (מעין חיבוק). אם האדם כבד או מסרב לשתף פעולה, יש לשקול שימוש במנוף – שגם לגבי זה תינתן הדרכה. הדרכה לגבי כיצד להרים משקל כבד, למשל כיצד לשים בקלות את הקניות במקרר. אם האדם חס וחלילה נופל, כיצד לעזור לו לקום.
- הדרכה על מניעת נפילות: לסלק מכשולים מהרצפה, להדליק אורות בלילה, להתקין פעמון מצוקה וידיות אחיזה בשירותים ובמקלחת, שימוש בכיסא מקלחת ושטיח גומי, הליכה עם נעליים סגורות, לאחר שטיפת הרצפה לייבש היטב, לבדוק את שלמות אביזר העזר שהסוליות אינן שחוקות וסימטריות, ללוות את האדם בהליכה לפי רמת התמיכה הנדרשת.
- הדרכה על התאמת הבית: הרחבת המסדרון / כניסות לחדרים לשם אפשור הליכה בתמיכת הליכון או כיסא גלגלים, כאמור התאמת סביבת הבית למניעת נפילות, לגבי מעבר דירה במידת הצורך.
המאמר נכתב על ידי שירלי פופילסקי, פיזיותרפיסטית ומדריכת פילאטיס מוסמכת, עובדת במכון ד.ק.ל פיזיותרפיה מתקדמת בע"מ (בשיתוף עם קופ"ח מכבי) ובמרכז יום לקשיש מטעם עמותת מטב
טלפון 0549192404
מייל shirly.popilates@gmail.com
