דמנציה לא תמיד מתחילה בשכחה: הסימנים המוקדמים שאסור לפספס
- איתן גפן
- התפרסם ב-Ynet
- אין תגובות
שכחה של שם מוכר אינה בהכרח סיבה לדאגה, אבל חזרה על אותן שאלות, בלבול בניהול התרופות או שינוי חדש באישיות כבר עשויים להעיד שמשהו השתנה. בעקבות חשיפת מחלתו של מיקי ברקוביץ', מסבירים מומחים היכן עובר הגבול בין הזדקנות תקינה לדמנציה, למה יותר בני 50 ו-60 מגיעים כיום לבירור, ומה מציעות בדיקות הדם והתרופות החדשות
בשבוע שעבר חשפה משפחתו של מיקי ברקוביץ' כי הוא מתמודד עם דמנציה עם גופיפי לואי. לצד הכאב שעוררה החשיפה, היא הציפה את אחת הבעיות המרכזיות בתחום: הפער שבין הרגע שבו מתחילים להופיע שינויים בזיכרון, בשפה, בהתמצאות או בהתנהגות, לבין הרגע שבו מגיעים לבדיקה. הפער הזה חשוב כיום יותר מאי פעם, משום שבחלק מהמחלות כבר ניתן לזהות את התהליך מוקדם ולהתחיל טיפול שעשוי להאט את התקדמותו.
הבלבול מתחיל כבר במונחים עצמם. ירידה קוגניטיבית, ליקוי קוגניטיבי קל, דמנציה ואלצהיימר אינם שמות שונים לאותו מצב, אף שבשיחה היומיומית הם מתערבבים לא פעם זה בזה. "השפה פה מאוד מבלבלת", אומרת ד"ר דבי שפירא, מנהלת המחלקה הגריאטרית ורופאה במרפאת הזיכרון במרכז הרפואי שערי צדק. "יש ירידה קוגניטיבית, יש דמנציה ויש אלצהיימר". לדבריה, ירידה קוגניטיבית יכולה להופיע בתחומים שונים של החשיבה. "זה לא רק זיכרון. זה יכול להיות שפה, התמצאות".
מתי זו כבר לא הזדקנות רגילה?
נקודת המוצא היא ההזדקנות הטבעית של המוח. "החל מסביבות גיל 25, כולנו חווים ירידה הדרגתית, טבעית ותקינה בחלק מהיכולות הקוגניטיביות שלנו", מסביר ד"ר איתמר גנמור, מנהל השירות לטיפולים מתקדמים במחלת האלצהיימר ונוירולוגיה קוגניטיבית במרכז הרפואי שיבא. "עם הזמן אנחנו נעשים איטיים יותר מבחינה קוגניטיבית, ומפתחים גם קושי ללמוד טכנולוגיות חדשות. עם זאת, הדבר המשמעותי ביותר ב'הזדקנות התקינה' הוא שהעצמאות התפקודית נשמרת".
גם כאשר מופיעה ירידה שחורגת מההזדקנות הרגילה, אין פירוש הדבר בהכרח שמדובר כבר בדמנציה. "כשמתחילה אצל אדם איזושהי ירידה קוגניטיבית, כך שהוא השתנה יחסית לעצמו וירד מעבר לנורמה, זה השלב שאנחנו קוראים לו ליקוי קוגניטיבי קל, או בשפה מקצועית – MCI (Mild Cognitive Impairment)", מסביר ד"ר גנמור. "בשלב הזה, כדי להתמודד עם הקשיים, האדם נעזר באסטרטגיות שונות, כגון שימוש בפתקים, רשימות, יומן וכדומה. עם זאת, למרות הקשיים, בשלב זה האדם עדיין שומר על עצמאותו התפקודית", הוא מוסיף.
המעבר מליקוי קוגניטיבי קל (MCI) לדמנציה נקבע, כאמור, על פי הפגיעה בעצמאות התפקודית. כאשר הירידה הקוגניטיבית מתחילה לשבש פעולות יומיומיות וליצור תלות באדם אחר, היא כבר נכנסת תחת ההגדרה של דמנציה. "הפגיעה יכולה להתבטא, למשל, בקושי להשתמש בטלפון או לזכור לקחת תרופות", אומרת ד"ר שפירא.
רק לאחר שהוגדר המצב הקוגניטיבי עולה השאלה מה גורם לו. אלצהיימר, מדגישה ד"ר שפירא, אינו מילה נרדפת לדמנציה, אלא אחת המחלות שעלולות לגרום לה. "יש מחלות שונות שגורמות למצב של דמנציה. אחת מהן היא מחלת האלצהיימר". סיבות אחרות עשויות להיות מחלות של כלי הדם במוח, דמנציה עם גופיפי לואי, דמנציה פרונטו-טמפורלית ומחלות נוספות. ההבחנה הזאת אינה סמנטית בלבד: מחלות שונות עשויות להתחיל עם תסמינים שונים, דורשות בירור אחר ולעיתים גם מגיבות באופן שונה לטיפולים. לכן השאלה אינה רק אם חלה ירידה קוגניטיבית, אלא גם מה גורם לה ובאיזה שלב היא התגלתה.
לפעמים זה מתחיל בהפרעת ראייה
התסמינים ה"לא טיפוסיים" יכולים להופיע אצל כלל המטופלים, אך הם שכיחים יותר בקרב חולים צעירים. מחלת אלצהיימר שמופיעה לפני גיל 65 מוגדרת "אלצהיימר בגיל צעיר". בקבוצה הזאת שכיחים יותר מופעים שמתחילים בפגיעה בשפה, בראייה, בהתמצאות או בתפקודים הניהוליים. לדברי ד"ר גנמור, במרפאות רואים כיום יותר אנשים בשנות ה-50 וה-60 המוקדמות לחייהם שמגיעים לבירור. לדבריו, "אין פירוש הדבר בהכרח שהמחלה נעשתה שכיחה יותר בגילים האלה. אנחנו חושבים שהסיבה העיקרית לכך היא שאנשים מגיעים לאבחון בשלב מוקדם יותר, שלב שלא היו מגיעים בו בעבר".
מחפשים את טביעת האצבע של המחלה
התסמינים יכולים להעיד שמשהו השתנה, אבל לא תמיד לגלות מה בדיוק מתרחש במוח. שני אנשים עשויים להגיע למרפאה עם קשיי זיכרון דומים, ובכל זאת לקבל אבחנות שונות. ההבדל טמון, בין היתר, בתהליך הביולוגי שמתחולל במוח ובחלבונים שמצטברים בו באופן לא תקין.
במאי 2025 אישר מינהל המזון והתרופות האמריקני, ה-FDA, את שיווקה של בדיקת הדם הראשונה שנועדה לסייע באבחון אלצהיימר. לפני כשבוע אישר ה-FDA בדיקת דם שנייה לאבחון המחלה, והשבוע כבר אישר את בדיקת הדם השלישית. "חשוב להדגיש כי בדיקות הסמנים למחלת אלצהיימר מיועדות כיום אך ורק לאנשים עם תסמינים של ירידה קוגניטיבית בדרגת חומרה של MCI או דמנציה, ולא נועדו לשמש כבדיקת סקר לאנשים ללא תסמינים או עם תסמינים מינימליים", מוסיף ד"ר גנמור.
כשהמשפחה מבחינה ראשונה
כאשר גם הגישה הזאת נתקלת בהתנגדות, אפשר להפוך את הבדיקה לעניין משפחתי ולא למהלך שמסמן אדם אחד כחולה. "היו לי משפחות שהביאו את שני בני הזוג, ואחד מבני הזוג לא הסכים", היא מספרת. "אמרו לו: הגענו לגיל שצריך להיבדק, ואנחנו עושים את זה יחד. זו הייתה דרך שהביאה לבדיקה את בן הזוג שהיה זקוק לה יותר מהשני".
לא ריפוי, אבל זמן יקר
המהפכה האבחונית אינה עומדת בפני עצמה. כאמור, היא התפתחה במקביל לכניסתן של תרופות ראשונות שמנסות להשפיע על התהליך הביולוגי של מחלת אלצהיימר, ולא רק להקל על התסמינים. חשוב להדגיש: התרופות האלה מיועדות למחלת אלצהיימר בשלב מוקדם בלבד, לאחר שאושרה נוכחות של עמילואיד במוח. הן אינן מיועדות לכל סוגי הדמנציה ואינן טיפול בדמנציה עם גופיפי לואי. לכן אין להסיק מהדיון בהן כי הן רלוונטיות למחלתו של ברקוביץ'.
ד"ר גנמור אינו מתעלם מהוויכוח על גודל התועלת. "ברוב המקרים התרופות לא מרפאות ולא עוצרות את המחלה, אלא מאיטות את החמרתה. קיים דיון אם ההאטה מספקת", הוא אומר. "עם זאת, מכיוון שמדובר בפגיעה תפקודית קשה, עד כדי פגיעה בעצמאות התפקודית, הפוגעת גם במטופל, גם במשפחה ובסוף גם במערכת, כל האטה וכל דחייה של המעבר לשלבים הקשים היא משמעותית". שתי התרופות צמצמו ב-55% את המעבר משלבי המחלה המוקדמים (MCI ודמנציה קלה) לשלבים המתקדמים והקשים (דמנציה בינונית וקשה). יש לציין כי הטיפולים אינם נטולי סיכון. הם עלולים לגרום לנפיחות ולדימומים זעירים במוח – תופעה שבמרבית המקרים מתגלה בהדמיה ואינה גורמת לתסמינים, אך לעיתים נדירות עלולה להיות חמורה. לכן נדרשים התאמה קפדנית, בדיקות מקדימות ומעקב באמצעות MRI.
מה בכל זאת נמצא בידיים שלנו?
האבחון המוקדם והתרופות החדשות רלוונטיים למי שכבר פיתח תסמינים ועומד בתנאים המתאימים לטיפול. אבל לצד השאלה כיצד מטפלים במחלה, ניצבת שאלה רחבה יותר: האם אפשר להפחית מראש את הסיכון לדמנציה, או לפחות לדחות את הופעתה?
גם ירידה בחושים אינה עניין שיש לקבל בהכרח כחלק בלתי נמנע מהגיל. "ירידה בשמיעה יכולה לגרום לכך שדמנציה תופיע בגיל מוקדם יותר", מדגישה ד"ר שפירא. "גם על ראייה מדברים היום, וחשוב לשמור על חדות הראייה ככל האפשר". בהתאם לכך, הנחיות ארגון הבריאות העולמי כוללות בין היתר טיפול בליקויי שמיעה, שמירה על קשרים חברתיים ואיזון גורמי הסיכון של הלב וכלי הדם.
המהפכה שעדיין לא מגיעה לכולם
אבל גם אחרי כל ההתקדמות שנעשתה עם השנים, האפשרות להגיע לאבחון מוקדם ולקבל טיפול עדיין אינה זמינה לכולם. "אבחון מוקדם דורש זמינות של רופאים מומחים ושל בדיקות מתקדמות, והטיפולים החדשים מחייבים התאמה קפדנית ומעקב ממושך", אומר ד"ר גנמור. במערכת הציבורית בישראל, לדבריו, המשאבים האלה עדיין מוגבלים.
כך נוצר מצב שבו חלון ההזדמנויות הטיפולי אומנם נפתח, אך לא כל מי שעשוי להתאים לטיפול מסוגל לעבור דרכו. מבחינת ד"ר גנמור, הרחבת הזמינות אינה רק שאלה של שוויון בין מטופלים, אלא גם אינטרס ציבורי. "מדובר במצב מאוד נפוץ שפוגע בהרבה מטופלים", הוא אומר. "אנחנו חושבים שהגדלת הזמינות תיטיב עם כולם: גם עם המטופלים, גם עם המשפחות וגם עם המערכת".