כאשר אדם אהוב מתמודד עם ירידה קוגניטיבית משמעותית, ונדרש לשקול מינוי אפוטרופוס, עולה לא פעם חשש: האם מינוי אפוטרופוס לגוף, שנועד לטפל בענייניו האישיים והרפואיים, מחייב אוטומטית גם מינוי אפוטרופוס לרכוש, שינהל את ענייניו הכספיים? הרי ידוע שמינוי לענייני רכוש, בשונה מענייני גוף, הינו מורכב וכרוך בבירוקרטיה אשר בלא מעט מקרים מכבידה וככל וניתן, לרוב מומלץ למצוא פתרונות חלופיים.

 

 

 

אכן, מדובר בשאלה אמיתית ורלוונטית. לא פעם, כשמוגשת בקשה למינוי לגוף בלבד, בית המשפט תוהה האם אין מקום להרחיב את המינוי גם לענייני הרכוש. אולם, חשוב לדעת שבמרבית המקרים, ובמיוחד כאשר אין צורך ממשי במעורבות כלכלית, ניתן ואף רצוי להימנע ממינוי לרכוש.

 

 

 

מאז תיקון חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות בשנת 2016, בתי המשפט מחויבים לבחון האם יש צורך אמיתי במינוי, ואם קיימת דרך פחות פוגענית. מינוי יינתן רק אם קיים סיכון ממשי לרכוש או לאינטרס הכלכלי של האדם, ולא מתוך הנחה אוטומטית שמינוי אחד מוביל לאחר. במילים פשוטות, המגמה השוררת בבתי המשפט, היא להימנע שלא לצורך ממינוי אפוטרופוס לגוף, ככל וקיימת אלטרנטיבה פחות פוגענית.

 

 

ייפוי כוח מתמשך, כאשר נערך בעוד האדם היה כשיר לכך, מייתר ברוב המקרים את הצורך במינוי אפוטרופוס לרכוש. בתי המשפט מודעים לכך ונוטים לכבד מסמכים אלו. בפועל, ככל שאין סיבה מוצקה להתערבות ברכוש, בית המשפט לא יורה על כך. אך לא רק, גם קיומו של ייפוי כוח כללי או נוטריוני הנוגע לענייני רכוש, יכול לייתר את הצורך בהרחבת המינוי כאמור.

 

המטרה העליונה היא להגן על טובתו של האדם, תוך שמירה מרבית על כבודו, חירותו וזכויותיו.