״אבא אובחן כחולה דמנציה לפני יותר משנה, אמא שהפכה למטפל עיקרי. בפגישה עם עו"ס הוצע לי להצטרף לקבוצת התמיכה של עמדא. היום אחרי כמעט 3 חודשים אני אדם אחר בזכות הקבוצה. מהר מאד הבנתי שלא הגעתי לכאן למצוא תוכנית טיפול או ניסים. באתי להתמודד, להקשיב ולבחון. באתי ללמוד ,להבין ולשתף. הכרתי נשים מדהימות שבכל יום רביעי למשך שעה וחצי, שיתפו אותי במה שעובר ועבר עליהן, השיאו עצות מניסיונן האישי והקשיבו בחזרה. חשתי את השינוי שמתחולל אצלי, איך פתאום אני משחררת ולא מתוך הסרת אחריות אלה עם הבנה של מקומי בתור בת משפחה מטפלת. ואז זה קרה, מחסומים שהיו שם בעבר הוסרו אט אט. אימי שכמעט ולא שיתפה ונעזרה בי החלה לשתף. תהליכים שרציתי להניע מול הוריי החלו לנוע מעצמם. השעה 20:00 בימי רביעי הפכה ללא פחות מקדושה. שעה וחצי רק בה אנחנו נפגשות, צוחקות בוכות ותומכות. אני ממשיכה מכאן עם ארגז כלים ענק.״

״הקבוצה שנוצרה היתה בעלת רמת אינטימיות גבוהה, נושאי העניין היו משותפים, לא הרגשנו שהזמן עבר, השעה וחצי נדמתה כמו מספר דקות . כל מפגש ומפגש, היה כה מרתק ומרגש, בליווי תמיכה המקצועית והאנושית הנושאים שעלו ועובדו בכל מפגש, היו רלבנטיים ביותר ונעזרתי בהם כמו כולן. אני מרגישה שהקבוצה נתנה לי כוח להמשיך ולתמוך באהבה, באימי המתמודדת עם דמנציה. הקבוצה גם נתנה לי להרגיש גאווה, להרגיש כבוד, להרגיש מהי אהבה להורה קשיש חולה. השעה היתה נוחה מאד, לא מאוחר ולא מוקדם מידיי. האווירה היתה נינוחה ומאפשרת, בכל מפגש כל אחד קיבל את המקום שלו להתבטא״