למה 66% מהחולים במחלת אלצהיימר הן נשים
- פרופ' יהודית אהרון פרץ
- גלית לוונטל
- התפרסם ב-ZAP Doctors
- אין תגובות
החשיפה של בני גנץ כי אשתו רויטל גנץ מתמודדת עם מחלת אלצהיימר, הציפה מחדש את אחת השאלות הגדולות סביב המחלה – למה נשים חולות יותר? מחקר חדש שפורסם בכתב העת -Biology Of Sex Difference, מציע הסברים לתופעה. פרופ' יהודית אהרון – פרץ, רופאה בכירה במכון לשבץ המוח וקוגניציה במרכז הרפואי רמב"ם ויו"ר המועצה המדעית של עמותת עמדא, מסבירה מה עומד מאחורי הנתונים ומה אפשר לעשות כבר באמצע החיים כדי להפחית סיכון.
במשך שנים הוסבר הפער הגדול בשיעורי מחלת אלצהיימר בין נשים לגברים בעיקר באמצעות תוחלת החיים הארוכה יותר של נשים. אלא שהמחקר החדש שפורסם החודש בכתב העת הרפואי – Biology Of Sex Difference מציע תמונה מורכבת הרבה יותר: לא רק שנשים חולות יותר בדמנציה ובמחלת אלצהיימר, אלא שחלק מגורמי הסיכון המוכרים למחלה – בהם סוכרת, יתר לחץ דם, ירידה בשמיעה, דיכאון, חוסר פעילות גופנית והפרעות שינה – גורמים אצלן לפגיעה קוגניטיבית מוקדמת וחמורה יותר.
לדברי פרופ' יהודית אהרון־פרץ, כ־45%–50% ממקרי הדמנציה ניתנים למניעה או לפחות לדחייה באמצעות טיפול בגורמי הסיכון. "היום מדברים על ‘בריאות המוח", היא מסבירה, "והכוונה היא לשיש לטפל מוקדם ככל הניתן בגורמים כמו יתר לחץ דם, מחלות לב, סוכרת, דיכאון, הפרעות שינה, בדידות, ירידה בשמיעה וחוסר פעילות גופנית – כדי להפחית עומס על המוח ולעכב את התהליכים שמובילים לירידה קוגניטיבית".
פרופ' אהרון־פרץ, יו"ר המועצה המדעית של עמותת עמדא, מדגישה כי חשוב להבין שדמנציה אינה מחלה אחת, אלא מצב של ירידה קוגניטיבית שפוגעת בתפקוד היומיומי, כאשר מחלת אלצהיימר היא הגורם השכיח ביותר לדמנציה. לדבריה, לצד ההבדלים הביולוגיים קיימים גם גורמים חברתיים ותרבותיים שעשויים להסביר מדוע נשים פגיעות יותר.
המחקר מצא שסוכרת, יתר לחץ דם וירידה בשמיעה משפיעים קוגניטיבית חזק יותר אצל נשים - למרות שחלקם שכיחים יותר דווקא אצל גברים. איך מסבירים את הפער הזה?
"צריך קודם להבחין בין דמנציה לאלצהיימר. דמנציה היא מצב שבו יש ירידה קוגניטיבית או התנהגותית בדרגת חומרה שלא מאפשרת לאדם לתפקד באותה יעילות כמו קודם – בעבודה או בחיי היומיום. דמנציה יכולה להיגרם מהרבה גורמים. מחלת אלצהיימר הוא אחת מהמחלות העלולות לגרום לדמנציה", מסבירה פרופ' אהרון-פרץ.
"מחלת אלצהיימר היא הגורם השכיח ביותר לדמנציה, אבל כאמור יש גם גורמים אחרים. היום מאמינים שכ־45%–50% ממקרי הדמנציה ניתנים למניעה או לדחייה באמצעות טיפול בגורמי הסיכון שהם: סוכרת, לחץ דם, ירידה בשמיעה, השכלה נמוכה, הפרעות בראייה, הפרעות שינה, חוסר פעילות גופנית, בידוד חברתי, חבלות ראש, דיכאון ועוד. גורמי הסיכון האלה פועלים גם אצל גברים וגם אצל נשים. מה שמצא המחקר הזה הוא שאצל נשים הם גורמים לנזק קוגניטיבי מהיר יותר. לא שגברים מחוסנים – אבל נשים נפגעות יותר", אומרת פרופ' אהרון-פרץ.
"לא ממש ברור למה, אבל יש כמה סיבות קלאסיות שמנסות להסביר את זה. ראשית, נשים חיות קצת יותר, אז יש להן ‘הזדמנות’ ממושכת יותר לחלות ביותר מחלות. שנית, לפחות בדורות הקודמים, השכלה הייתה פחות רווחת אצל נשים.
דבר נוסף הוא שנשים בהרבה תרבויות עסוקות בטיפול באחרים, בעבודה קשה ובמשפחה, ופחות פנויות לטפל בעצמן – לדאוג לאיזון אופטימלי של גורמי הסיכון בכלל וגורמי הסיכון הקרדיו־וסקולריים בפרט, כלומר מחלות לב וכלי דם. החוקרים אומרים שאם גבר ואישה סובלים מיתר לחץ דם – האישה עלולה להיפגע יותר מבחינה קוגניטיבית."
בנוסף, גם בגיל מבוגר יותר נשים רבות – לפחות בחברות מסורתיות יותר – ממשיכות לטפל בהורים חולים, בנכדים ובבני משפחה אחרים. במילים אחרות, בתרבויות מסורתיות יותר, הן פחות חשופות לפעילות מעשירה, תרבותית וחברתית, וכל הגורמים הללו ביחד מעלים את הסיכון לפתח ירידה קוגניטיבית", מסבירה פרופ' אהרון-פרץ.
מה הקשר בין גיל המעבר והירידה באסטרוגן לבין הסיכון המוגבר לאלצהיימר אצל נשים?
אחת הסיבות האפשריות היא הירידה באסטרוגן שמתרחשת בגיל הבלות. הירידה בהורמונים הנשיים נחשבת לאחת הסיבות לכך שהמוח מזדקן יותר, משום שלהורמונים האלה יש אפקט מגן – גם אצל נשים וגם אצל גברים.
עד היום הייתה מחלוקת אם טיפולים הורמונליים הם נכונים או לא נכונים, אבל כיום יש כבר מחקרים שמראים שזה יכול לעזור לשמור על המוח.
האם יש גם גורמים גנטיים שמשפיעים אחרת על נשים?
"אחד מגורמי הסיכון הגנטיים המוכרים לאלצהיימר בגיל מבוגר הוא נשאות לגן- APOE4 – גם אצל גברים וגם אצל נשים הוא מעלה את הסיכון למחלה ומקדים את גיל ההופעה שלה, אבל אצל נשים הוא משפיע יותר ומעלה יותר את חומרת הפתולוגיה המוחית וההסתמנות הקלינית של הדמנציה".
האם נשים וגברים צריכים לקבל המלצות שונות לשמירה על בריאות המוח?
"כולם צריכים לקבל את אותן המלצות, אבל צריך להבהיר לנשים במיוחד עד כמה חשוב לשמור על גורמי הסיכון מאוזנים – כי פעמים רבות הן פחות מקפידות לשמור על עצמן, ודואגות יותר לסביבה שלהן."
המחקר טוען שנשים נוטות לפצות על ירידה קוגניטיבית ולכן מאובחנות מאוחר יותר. אילו סימנים מוקדמים משפחות נוטות לפספס אצל נשים?
"הסימנים הראשונים אצל נשים שסובלות ממחלת אלצהיימר הם בדרך כלל קשיים מילוליים – חסרות מילים, שכחה של דברים שאנחנו לומדים באמצעות מילים וזיכרון מילולי. אצל גברים רואים יותר קושי בהתמצאות במרחב – נהיגה, הליכה לאיבוד או קושי להבין איך להגיע למקום מסוים.
אצל נשים הרבה פעמים מפספסים את הסימנים, כי הפגיעה הראשונית היא בפעילויות קוגניטיביות כמו יזימה, זיכרון, קריאה וכתיבה, ורק בשלב מעט יותר מתקדם זה מתחיל להשפיע על פעילויות היומיום. לכן, אם אישה לא עבדה במשרה שנשענה מאוד על יכולות כאלה, לפעמים הסביבה בכלל לא מרגישה שיש ירידה עד שלב מתקדם."
עד כמה טיפול מוקדם בירידה בשמיעה, דיכאון, הפרעות שינה או לחץ דם באמת יכול להפחית סיכון עתידי לדמנציה?
“כל הגורמים האלה הם גורמי סיכון, וככל שמטפלים בהם מוקדם יותר – ובכמה דברים במקביל – כך טוב יותר. הכול קשור בהכול.
מי שסובל מדיכאון דואג פחות לסוכרת. מי שלא שומע היטב ימנע מפעילות חברתית, כי קשה לו להיות בחברה. דבר קשור לדבר ואחד משפיע על השני.
אחד הדברים החשובים שלמדנו בעיקר מהקורונה הוא שלפעילות חברתית יש חשיבות עצומה. היא מאפשרת לשמור על יחסים בין־אישיים, לדבר, לתכנן – וכל הדברים האלה שומרים יחסית על היכולות התפקודיות ואף יכולים להאט את ההידרדרות הקוגניטיבית והתפקודית", מסבירה פרופ' אהרון-פרץ.
מחלת אלצהיימר מתחילה שנים לפני אובדן הזיכרון עצמו. אילו הרגלים או בדיקות כדאי להכיר כבר באמצע החיים כדי לשמור על בריאות המוח?
"היום מחלת אלצהיימר מאובחנת לפי סמנים ביולוגיים, ואפשר לזהות אותם אפילו כ־20 שנה לפני שמופיעה ירידה קוגניטיבית. אבל אנשים יכולים להסתובב עם הסמנים האלה ועדיין לתפקד בצורה מושלמת.
לכן מדברים היום על ‘בריאות המוח’. הכוונה היא לעשות את כל הפעילויות שמורידות את הסיכון לפתח ירידה קוגניטיבית ודמנציה, וגם עשויות לעכב את התהליכים הפתולוגיים שקורים במוח.
בין הופעת הסימנים הביולוגיים לבין התרחשות הירידה הקוגניטיבית מתרחשים במוח תהליכים דלקתיים הפוגעים בהדרגה ברקמת המוח ושהגוף מנסה להתמודד איתם לבד. אבל כשאדם סובל גם ממחלות נוספות כמו סוכרת או מחלות לב וכלי דם – הפגיעה ברקמת המוח עולה והדבר מקשה על ההתמודדות הקוגניטיבית. לכן, כשמדברים על בריאות המוח, מטפלים למעשה בגורמים השונים העלולים לפגוע ברקמת המוח ולפגוע ביכולת ההתמודדות שלו עם מחלות ומצבים נוספים".
אם אישה בת 50 הייתה שואלת אותך היום מה הדבר הכי חשוב שהיא יכולה לעשות כדי להגן על בריאות המוח שלה לעתיד - מה היית עונה?
"לשמור על גורמי הסיכון מאוזנים, להיות פעילה פיזית וחברתית, ולהתייעץ עם רופא הנשים לגבי טיפול הורמונלי."
זקוקות לסיוע?
עמותת עמדא היא העמותה הישראלית לחולי דמנציה, אלצהיימר ומחלות דומות, הפועלת מאז 1988 למען החולים ובני משפחותיהם. העמותה מעניקה מידע, ייעוץ, קבוצות תמיכה וליווי מקצועי למשפחות המתמודדות עם המחלה ברחבי הארץ.
אם אתם חוששים או זקוקים לייעוץ, עמותת עמדא מפעילה קו ייעוץ ותמיכה ארצי ללא עלות: 8889*.
אנשי מקצוע ישמחו להקשיב, לייעץ ולהפנות לגורמים המתאימים. זכרו, יש מה לעשות, ויש עם מי לדבר.
** המידע בכתבה הינו כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי.
פרופ' יהודית אהרון-פרץ היא יו"ר הועדה המדעית המייעצת של עמותת עמדא ורופאה בכירה במכון לשבץ המוח וקוגניציה, הקריה הרפואית, רמב״ם. בעבר, מנהלת המכון לנוירולוגיה קוגניטיבית.