ארגון הבריאות העולמי קובע: ההרגלים הללו מורידים סיכון לדמנציה
- אורןו וייס
- התפרסם ב-Ynet
- אין תגובות
דמנציה נתפסת לא פעם כגזירת גורל בגיל המבוגר. אבל הנחיות מעודכנות שפרסם ארגון הבריאות העולמי בחודש שעבר מציעות תמונה שונה: חלק משמעותי מהסיכון לירידה קוגניטיבית ולדמנציה קשור לגורמים שניתן לשנות, ולעיתים גם למנוע או לדחות. ולא מדובר בתרופת פלא אחת, אלא בשישה תחומים שמצטברים לאורך החיים: פעילות גופנית, איזון לחץ דם וסוכרת, הפסקת עישון, טיפול בשמיעה ובראייה, קשר חברתי ואפילו איכות האוויר שאנחנו נושמים.
יותר מ-57 מיליון בני אדם ברחבי העולם חיים כיום עם דמנציה, וכמעט 10 מיליון מקרים חדשים מאובחנים מדי שנה. דמנציה אינה מחלה אחת, אלא שם כולל למצבים הנגרמים ממחלות ומפגיעות שונות במוח, שמשפיעים על הזיכרון, על החשיבה ועל היכולת לתפקד בחיי היומיום. מחלת אלצהיימר היא הגורם השכיח ביותר, ולפי WHO היא אחראית לכ-70%-60% מהמקרים. עדיין אין טיפול שמרפא דמנציה, ולכן מניעה והפחתת גורמי סיכון הופכות לחלק מרכזי בהתמודדות העולמית עם המחלה.
לא רק גנטיקה
"דמנציה נתפסת לא פעם כגזירת גורל של הגיל המבוגר, אבל הנחיות חדשות של ארגון הבריאות העולמי מציעות תמונה אחרת", מבהיר פרופ' מיכאל דוידזון, פסיכיאטר מומחה ויו"ר המרכז הרפואי הישראלי לאלצהיימר. "חלק משמעותי מהסיכון לירידה קוגניטיבית ולדמנציה קשור לגורמים שניתן לשנות ולעיתים גם למנוע או לדחות".
לדבריו, ההנחיות שפורסמו בחודש שעבר מעדכנות את ההמלצות שפורסמו לראשונה ב-2019, ומרחיבות את ההתייחסות "לא רק לאורח החיים ולמצבים רפואיים, אלא גם לגורמים סביבתיים ולהתערבויות המשלבות כמה תחומים במקביל". באשר לנתון המרכזי, הוא מדייק: "עד 45% מהסיכון לדמנציה ניתן לייחס לגורמי סיכון הניתנים לשינוי. מדובר בין היתר בעישון, צריכת אלכוהול, חוסר פעילות גופנית, בידוד חברתי, זיהום אוויר ומחלות כרוניות כמו יתר לחץ דם וסוכרת. המשמעות אינה שכל אדם יכול למנוע דמנציה באמצעות אורח חיים בריא, אלא שיש גורמים שאפשר להשפיע עליהם ובכך להפחית את הסיכון הכולל".
"אחת הנקודות המרכזיות בהמלצות החדשות היא שאין 'תרופת פלא' אחת למניעת דמנציה", מדגיש פרופ' דוידזון. "במקום זאת, ארגון הבריאות העולמי מדגיש שילוב של התערבויות לאורך החיים".
בין הגורמים שהוא מפרט: "פעילות גופנית סדירה מומלצת כחלק מהמאמץ להפחית את הסיכון הקוגניטיבי, לצד היתרונות המוכרים שלה לבריאות הלב וכלי הדם", וכן "טיפול ואיזון של מצבים קרדיו-מטבוליים, ובמיוחד יתר לחץ דם, סוכרת וכולסטרול גבוה, עשויים לסייע בהפחתת הסיכון לדמנציה". גם עישון ואלכוהול נמצאים ברשימה – "לא רק בהקשר של מניעת מחלות לב וסרטן אלא גם כחלק מההגנה על בריאות המוח", מסביר פרופ' דוידזון.
בריאיון למגזין TIME הסבירה פרופ' קריסטין יאפה, מומחית לפסיכיאטריה, נוירולוגיה ואפידמיולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו: "כל דבר שאתם חושבים שעלול להזיק ללב – מתברר כחשוב גם לבריאות המוח". לדבריה, חמישה גורמים – כולסטרול LDL גבוה, השמנה, יתר לחץ דם, חוסר פעילות גופנית וסוכרת מסוג 2 – קשורים זה בזה ומהווים יחד כ-14% מהסיכון הניתן לשינוי, לפי ועדה של כתב העת Lancet. ד"ר ג'וזף קורש, מייסד ומנהל המכון להזדקנות מיטבית באוניברסיטת NYU, ציין כי גורמי הסיכון הווסקולריים ניתנים לטיפול, אך יש לעיתים צורך לטפל בהם מוקדם יחסית כדי להפיק את מלוא התועלת.
מכשיר שמיעה כאמצעי מניעה
אחת הדוגמאות הבולטות בהנחיות היא ההמלצה על מכשירי שמיעה. פרופ' דוידזון מציין: "ההנחיות החדשות מציינות שניתן להציע מכשירי שמיעה למבוגרים עם ירידה בשמיעה כחלק מאסטרטגיה להפחתת הסיכון הקוגניטיבי".
ד"ר נתי בלום, מנכ"לית עמותת עמדא – העמותה לחולי אלצהיימר ודמנציה בישראל – מרחיבה על הקשר הזה: "ירידה בשמיעה אינה רק בעיה של עוצמת הקול בטלוויזיה או קושי לעקוב אחרי שיחה במסעדה. ירידה שאינה מטופלת נקשרת גם לבידוד חברתי, לבדידות ולפגיעה בתקשורת, והיא מוכרת כיום כאחד הגורמים הקשורים לסיכון מוגבר לירידה קוגניטיבית ולדמנציה".
לדבריה: "כאשר אדם מתחיל להימנע ממפגשים משום שקשה לו לעקוב אחרי שיחה, מבקש שוב ושוב שיחזרו על הדברים או מגביר באופן קבוע את עוצמת הטלוויזיה, כדאי להתייחס לכך כאל סוגיה בריאותית ולא רק כאל 'חלק מהגיל'".
בניסוי הקליני האקראי ACHIEVE, שד"ר קורש היה שותף לכתיבתו, נמצא שמכשירי שמיעה צמצמו ירידה קוגניטיבית לאורך שלוש שנים אצל אנשים בסיכון גבוה, ואילו מי שהיה בסיכון נמוך יותר נהנה בעיקר מירידה בבידוד חברתי ובסיכון לנפילות. גם הראייה נכנסה לראשונה להנחיות המעודכנות, כגורם סיכון האחראי לכ-2% מהסיכון הניתן לשינוי, בהתבסס בעיקר על נתונים תצפיתיים.
להקפיד על פעילות קוגניטיבית
בין התוספות הבולטות להנחיות המעודכנות, מציין פרופ' דוידזון גם היבט סביבתי: "אחת התוספות הבולטות להנחיות המעודכנות היא המלצה להפחית חשיפה לזיהום אוויר, כחלק מהתמודדות עם גורמי הסיכון לדמנציה".
לצד הסביבה, ארגון הבריאות העולמי מפנה את תשומת הלב גם פנימה – למוח עצמו, שלטענתו זקוק לאימון משלו. "הוא ממליץ על אימון וגירוי קוגניטיבי ועל השתתפות בפעילויות חברתיות עבור מבוגרים עם קוגניציה תקינה וגם עבור אנשים עם ירידה קוגניטיבית קלה", מציין פרופ' דוידזון.
המחקר מצביע על כך שהתועלת האמיתית מגיעה דווקא מהשילוב בין כמה התערבויות בו-זמנית, ולא מכל אחת בנפרד – וכאן נכנסת לתמונה גם התזונה. ניסוי קליני אמריקני בשם POINTER, שפורסם בכתב העת JAMA ביולי אשתקד מטעם ה-Alzheimer's Association, בדק שילוב של התערבויות אורח חיים – פעילות גופנית, תזונת MIND (Mediterranean-DASH Intervention for Neurodegenerative Delay, המשלבת עקרונות מתזונה ים-תיכונית עם עקרונות תזונת DASH – Dietary Approaches to Stop Hypertension, תזונה המבוססת על ירקות, פירות ודגנים מלאים תוך הגבלה משמעותית של מלח, שפותחה במקור לטיפול ביתר לחץ דם) ופעילות חברתית.
המחקר מצא שיפור קוגניטיבי בתום מעקב של שנתיים, בעיקר ביכולת לתכנן ולפתור בעיות. עם זאת, החוקרים לא בדקו האם השיפור הזה מתרגם להפחתה בסיכון לפתח דמנציה בפועל.
ומה עם ויטמינים ותוספים?
"דווקא כאן ההמלצות עשויות להפתיע", אומר פרופ' דוידזון. "WHO אינו ממליץ להשתמש באופן שגרתי בוויטמינים כדי להפחית את הסיכון לירידה קוגניטיבית או לדמנציה, כאשר אין חסר תזונתי שאובחן. הסיבה היא שהראיות הקיימות אינן מצביעות על תועלת שמספיקה כדי להצדיק את השימוש למטרה זו". לדבריו: "המסר של ההנחיות אינו 'קחו תוסף למוח', אלא דווקא הפוך: ההתערבויות המשמעותיות יותר קשורות לבריאות הכללית ולניהול גורמי סיכון לאורך זמן".
ד"ר בלום תוקפת ישירות תפיסה רווחת: "אחת הטעויות הנפוצות בשיח על דמנציה היא המחשבה שמדובר בנושא שצריך להתחיל לעסוק בו בגיל 70 או 80. אלא שהסיכון לדמנציה מצטבר לאורך החיים, וגורמי סיכון שונים עשויים להיות משמעותיים בתקופות שונות". היא נותנת דוגמה: "אדם בן 45 או 50 עם יתר לחץ דם שאינו מטופל אולי אינו חושב על עצמו כמי שצריך 'לשמור על המוח'. גם מי שמתחיל לאבד שמיעה בהדרגה עשוי להתייחס לכך כמטרד בלבד, אבל ההסתכלות העדכנית על בריאות המוח מחייבת אותנו לחבר בין הדברים. שמירה על המוח אינה פעולה אחת. היא מצטברת מהאופן שבו אנחנו מטפלים בגוף ובבריאות לאורך שנים".
פרופ' דוידזון מוסיף בהקשר זה: "ההנחיות נועדו לא רק לאנשים שכבר חווים ירידה בזיכרון, אלא גם לאנשים בריאים שמעוניינים לצמצם את הסיכון העתידי שלהם", ומוסיף כי לצד המרוץ אחר תרופות חדשות לאלצהיימר, "יותר ויותר מהמאמץ המדעי והציבורי מופנה לשאלה פשוטה הרבה יותר – מה אנחנו יכולים לעשות היום כדי להגן טוב יותר על המוח של מחר?"
"תשבצים הם לא תוכנית מניעה"
ד"ר בלום מזהירה מפני פישוט יתר של המסר: "אחת האמונות הרווחות היא שאם רק נפתור מספיק תשבצים, סודוקו או משחקי זיכרון ואף נקרא ספרים, 'נאמן את המוח' ונמנע דמנציה. פעילות קוגניטיבית ולמידה הן בהחלט חלק מחיים פעילים ובריאים, אך אסור שהמסר הזה יטשטש את התמונה הרחבה. בריאות המוח אינה אפליקציה, תשבץ או תוסף תזונה. היא קשורה למכלול של גורמים: פעילות גופנית, בריאות כלי הדם, תזונה, הימנעות מעישון, שמיעה, קשרים חברתיים, פעילות קוגניטיבית וטיפול במצבים רפואיים". ולפעמים, היא מוסיפה, "הדבר החשוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות למען המוח אינו לפתור עוד תשבץ, אלא למדוד לחץ דם, לטפל בסוכרת, לבדוק את השמיעה או לצאת מהבית ולפגוש אנשים".
"כמעט כולנו נכנסים לחדר ושוכחים לרגע למה הגענו, מתקשים להיזכר בשם או מחפשים את הטלפון בזמן שהוא ביד שלנו. שכחה נקודתית אינה שוות ערך לדמנציה", אומרת ד"ר בלום. "השאלה החשובה יותר היא האם חל שינוי ביחס לתפקוד הקודם של האדם והאם השינוי מתחיל להשפיע על חיי היומיום".
בין הסימנים שלדבריה מצדיקים פנייה לרופא: "שאלות או סיפורים שחוזרים שוב ושוב בפרקי זמן קצרים; קושי חדש בהתמצאות במקום מוכר, קושי בניהול פעולות שבעבר היו שגרתיות, כמו חשבונות, תרופות או קניות; שינוי ביכולת לתכנן, לקבל החלטות או לבצע משימות מוכרות; קושי הולך וגובר במציאת מילים או בניהול שיחה; שינוי משמעותי ולא מוסבר בהתנהגות, בשיקול הדעת או בתפקוד; ובני משפחה שמזהים ירידה מתמשכת שהאדם עצמו אינו בהכרח מבחין בה".
עם זאת, היא מבהירה: "אף אחד מהסימנים האלה בפני עצמו אינו אבחנה של דמנציה. שינויים בזיכרון ובתפקוד יכולים להופיע גם בגלל דיכאון, הפרעות שינה, תרופות, בעיות בבלוטת התריס, חסרים תזונתיים ומצבים רפואיים נוספים. וזו בדיוק הסיבה שלא כדאי לאבחן לבד וגם לא לבטל את השינוי באמירה הרווחת במקרים שכאלה – 'זה רק הגיל'".
על החשש מבירור ומאבחנה, היא אומרת: "הפחד מהאבחנה גורם לעיתים למשפחות לדחות את הבירור. יש תחושה שאם ממילא אין 'תרופת קסם', אולי עדיף לא לדעת. אלא שלבירור מוקדם יש משמעות גם כאשר אין אפשרות להחזיר את המצב לאחור. הוא מאפשר לבדוק אם קיימת סיבה אחרת, ולעיתים ניתנת לטיפול, לתסמינים, להבין טוב יותר מה קורה, להתאים טיפול ותמיכה ולאפשר לאדם ולמשפחתו זמן לקבל החלטות ולתכנן את העתיד".
לא להישאר לבד
לדבריה, "בריאות המוח היא גם סוגיה של מדיניות בריאות. רופאי משפחה ואנשי מקצוע בקהילה צריכים לקבל כלים לשיחה על קוגניציה ועל גורמי סיכון; שירותי שמיעה, מניעה וטיפול במחלות כרוניות צריכים להיות נגישים; משפחות צריכות לדעת לאן לפנות כשהן מזהות שינוי; ויש צורך להפחית את הסטיגמה שעדיין גורמת לאנשים להסתיר, לדחות ולהימנע מאבחון". היא מוסיפה: "בריאות המוח לא מתחילה ביום שבו אנחנו שוכחים. היא מתחילה שנים קודם – באופן שבו אנחנו חיים, מטפלים בעצמנו ומגיבים כשמשהו משתנה".
גם הבדידות, היא מדגישה, אינה עניין פרטי בלבד: "גם מניעת בידוד חברתי אינה יכולה להיות באחריותו הבלעדית של אדם מבוגר. תחבורה, מרכזים קהילתיים, שירותי רווחה, נגישות למערכת הבריאות וסביבה שמאפשרת לאנשים להישאר פעילים ומעורבים – כל אלה הם חלק מתשתית שתומכת גם בבריאות המוח".
מעבר לפגיעה בקוגניציה, דמנציה פוגעת בעצמאותו של אדם, בכבודו ובביטחונו, ומטילה עומס משמעותי על משפחות ומטפלים. לפי הערכת ארגון הבריאות העולמי, המחלה עולה לכלכלה העולמית כ-1.3 טריליון דולר בשנה, כאשר כמחצית מהעלות הזו מקורה בטיפול הניתן ללא תשלום על ידי בני משפחה וחברים. "אנחנו יודעים היום יותר מאי פעם מה מניע את הסיכון לדמנציה, וההנחיות האלה מתרגמות את הידע הזה לפעולה", אמר מנכ"ל WHO, ד"ר טדרוס אדהנום גברייסוס.
לקריאת הכתבה המקורית ב-Ynet.