מחקר חדש שפורסם בכתב העת Genomic Psychiatry מצביע על אפשרות חשובה: תרופה הניתנת דרך האף עשויה להיספג ולהגיע לאזור הראש והמוח באופן שונה אצל נשים וגברים — ואצל נשים, הזמינות שלה עשויה להשתנות גם בהתאם לשלב במחזור ההורמונלי.

המחקר התמקד בדבונטייד (Davunetide), תרופה ניסיונית שנחקרת בשל יכולתה האפשרית להגן על תאי עצב ועל המבנים הזעירים שבתוכם. הממצאים אינם מוכיחים שהתרופה יעילה נגד אלצהיימר, אך הם מעלים שאלה רחבה יותר: האם ניסויים רפואיים שמערבבים יחד נשים וגברים עלולים להחמיץ השפעה שקיימת רק בחלק מהמטופלים?

מה חקרו?

דבונטייד, המכונה גם NAP, היא מקטע קטן של החלבון ADNP, המשתתף בהגנה על תאי העצב ובשמירה על המיקרוטובולים — מעין “מסילות” זעירות שבתאי העצב, המשמשות להעברת חומרים ולשמירה על מבנה התא.

החוקרים סימנו את התרופה בחומר פלואורסצנטי ונתנו אותה לעכברים ולעכברות באמצעות תרסיס לאף. לאחר מכן הם עקבו באמצעות הדמיה אחר פיזור התרופה באזור הראש ובשאר הגוף.

אצל העכברות נבדקו גם שלבים שונים במחזור הייחום, המקביל במובנים מסוימים למחזור החודשי אצל נשים. כך ניתן היה לבדוק האם רמות משתנות של אסטרוגן משפיעות על ספיגת התרופה.

בנוסף נותחו נתונים ממחקר קודם בבני אדם, שבו שישה נשים ושני גברים בריאים קיבלו דבונטייד דרך האף. החוקרים השוו את רמות התרופה בדם ואת משך הזמן שבו נשארה בגוף.

מה מצאו?

אצל העכברות נמצאה זמינות גבוהה יותר של התרופה באזור הראש ביחס לזכרים, במיוחד בשלבים שבהם רמות האסטרוגן היו גבוהות. כאשר רמות האסטרוגן ירדו, ההבדל בין הזכרים לנקבות הצטמצם מאוד.

גם כאשר בדקו קבוצה נוספת של חמישה זכרים וחמש נקבות, מבלי למיין את הנקבות לפי שלב המחזור, נמצאה אצל הנקבות זמינות גבוהה יותר באזור הראש ביחס לשאר הגוף.

בנתונים מבני האדם נצפתה מגמה דומה: אצל הנשים ריכוז השיא של התרופה בדם היה גבוה יותר, ולעיתים יותר מכפול מזה שנמדד אצל הגברים. אצל הגברים, לעומת זאת, התרופה נשארה בגוף זמן רב יותר.

הממצאים מצביעים על כך שאותה מנה ואותה דרך מתן אינן מבטיחות בהכרח אותה חשיפה לתרופה אצל נשים וגברים.

מה המסקנות?

החוקרים מציעים שמין ביולוגי הורמוני מין, גיל, מבנה חלל האף, כלי הדם ומחסום הדם־מוח עשויים להשפיע על הדרך שבה תרופה המיועדת למוח נספגת ומתפזרת בגוף.

לדבריהם, הבדלים כאלה עשויים להסביר מדוע בניסויים קודמים בדבונטייד נצפתה לעיתים תגובה טובה יותר אצל נשים. ייתכן שכאשר מנתחים יחד את התוצאות של נשים וגברים, ההבדלים ביניהם “נעלמים” בתוך הממוצע הכללי — וכך תרופה שעשויה לעזור לקבוצה מסוימת עלולה להיראות כלא יעילה.

המחקר מחזק את הצורך לתכנן ניסויים קליניים תוך התייחסות למין הביולוגי, לגיל ולמצב ההורמונלי, ולא להניח שתרופות פועלות באופן זהה אצל כולם.

עם זאת, חשוב להדגיש את מגבלות המחקר: מספר בעלי החיים בכל השוואה היה קטן, ובמחקר האנושי השתתפו רק שמונה אנשים. בנוסף, המחקר בדק את זמינות התרופה בגוף — לא את יעילותה בטיפול באלצהיימר או בדמנציה.

מה ההמלצות לציבור?

אין בשלב זה המלצה להשתמש בדבונטייד. זו תרופה ניסיונית שאינה מאושרת כיום כטיפול באלצהיימר, בדמנציה או במחלות טאו אחרות.

המשמעות המעשית של המחקר היא בעיקר עבור חוקרים ומפתחי תרופות: יש לבדוק נשים וגברים בנפרד, לבחון את השפעת ההורמונים והגיל, ולשקול האם יש צורך במינונים או בדרכי מתן שונות לקבוצות שונות.

לציבור חשוב לדעת כי “רפואה מותאמת אישית” אינה קשורה רק לגנטיקה. גם מין ביולוגי, גיל ושינויים הורמונליים עשויים להשפיע על האופן שבו הגוף קולט תרופות ומגיב אליהן.

המסר המרכזי מהמחקר:

אותה תרופה, באותו מינון ובאותה דרך מתן, עשויה להגיע למוח באופן שונה אצל נשים וגברים. המחקר מראה כי אצל נקבות הזמינות של דבונטייד דרך האף הייתה גבוהה יותר כאשר רמות האסטרוגן עלו — ומחזק את הצורך להתייחס למין ולהורמונים כחלק מרכזי בפיתוח תרופות למוח.

המאמר המלא:

• קישור:
  https://www.neurology.org/doi/10.1212/WNL0000000000214916

• מראה מקום:

Blatt, J., Guz, L. S., Shabat, D., & Gozes, I. (2026). Intranasal bioavailability is estrous-cycle regulated: Davunetide as a case study. Genomic Psychiatry, 2(3), 112–120. https://doi.org/10.61373/gp026r.0039