שוטטות מהסוג שטרם הכרתם
- ד"ר נתי בלום
- התפרסם בוואלה בריאות
- 2 תגובות
כיצד ניתן למנוע זאת, ואיך לאתר קשישים עם דמנציה? ❤ היעלמותה של פרופ' נורית יערי, חוקרת תיאטרון מוערכת הלוקה בדמנציה, העלתה מחדש את הסכנה שבשיטוט בקרב חולים ואת החשיבות באיתור מהיר, השגחה טכנולוגית ותמיכה מקצועית מהקהילה.
ביום ראשון ב-13:20 השבוע, 26/10/2025, אבדו עקבותיה של נורית יערי בת ה-78,
פרופסור בגמלאות וחוקרת תיאטרון בחוג לאמנות של אוניברסיטת תל-אביב.
פרופסור יערי נראתה לאחרונה בשעות הצהרים, בשימלת ג'ינס כחולה, ללא טלפון וללא משקפיים (למרות שראייתה לקוייה), כשיצאה מבית החולים איכילוב. גובהה 1.65 מטר, מבנה גופה מלא ושיערה כהה.
המשטרה פרסמה קריאה דחופה לכל היודע דבר על מקום המצאה או כל פרט שעשוי לסייע באיתורה, לפנות למוקד 100 ולדווח על כך. רק כעבור יום-יומיים עד שהותר לפרסום שהיא לוקה בדמנציה, וההודעה עודכנה בהתאם. התקבלו דיווחים שהיא נצפתה ביום שני בשדרות בן-גוריון בקריית אונו, אבל לאחר שלושה ימים של חיפושים – היא טרם אותרה.
המקרה של יערי הוא לא ייחודי. מדי יום בישראל נעלמים קשישים רבים, שחלקם סובלים מדמנציה ואינם מסוגלים לשוב הביתה בכוחות עצמם.
בעקבות המחלה, רבים מהם נמצאים 24/7 תחת השגחה, אם של קרוב משפחה או מטפל/ת, אבל עם זאת – מקרים כאלה עדיין קורים, ועבור המשפחות, מדובר במצב מדאיג ומסוכן. מדובר בתופעה מוכרת ומדאיגה – אך כזו שניתן למנוע, באמצעות מודעות, השגחה וטכנולוגיה פשוטה.
למה זה קורה?
שיטוט בקרב חולי דמנציה הוא תופעה שכיחה. היא נובעת מבלבול, חוסר התמצאות במרחב, תחושת אי-שקט פנימית או רצון "לחזור הביתה" גם כשהם כבר שם. רבים יוצאים מהבית מבלי להבין לאן הם הולכים, ולעיתים מוצאים את עצמם באזורים לא מוכרים וללא יכולת לחזור – מצב שעלול להסתיים באסון.
איך ניתן למנוע מקרים של שוטטות והיעלמויות?
שמירה על ביטחונם של חולי דמנציה תלויה בשילוב בין השגחה, טכנולוגיה, וסביבה בטוחה:
פתרונות טכנולוגיים
- מצלמות דלת חכמות עם התראה מיידית על פתיחה או יציאה.
- מכשירי GPS ייעודיים, שניתן להצמיד לבגד, לנעל או לשעון חכם, מאפשרים מעקב בזמן אמת וזיהוי מיקום מיידי.
- מערכות בית חכם שמתריעות כשאדם יוצא מהבית, גם בשעות הלילה.
התאמת הסביבה הביתית
- נעילה מאובטחת של דלתות וחלונות.
- התקנת אזעקות או חיישנים המתריעים על פתיחת דלת.
- מיקום מפתח או שלט במקומות שאינם נגישים בקלות לחולה.
זיהוי מוקדם של סימני אזהרה
כאשר אדם מבוגר מגלה חוסר מנוחה, מביע רצון "ללכת הביתה", מתקשה לזהות מקומות מוכרים או חוזר על שאלות שוב ושוב – ייתכן שמדובר בסימנים מקדימים לשיטוט. בשלב זה חשוב להגביר את ההשגחה ולהיערך בהתאם.
שימוש בצמידי זיהוי
צמיד או תג זיהוי הכולל שם וטלפון של קרוב משפחה או מטפל, מסייע לאנשים סביב או למשטרה לזהות במהירות את הנעדר ולהחזירו הביתה בשלום.
מה עושים במקרה של היעלמות?
כשמבוגר עם דמנציה נעלם, יש לפעול במהירות:
- התקשרו מיד למשטרה ודווחו למוקד 100 עם תיאור מדויק של המראה והלבוש.
- חפשו באזורים אליהם הוא רגיל ללכת – גנים ציבוריים, בתי קפה, בתי כנסת, חנויות שכונתיות.
- עדכנו שכנים, חברים וקבוצות מקומיות ברשתות החברתיות.
- אם יש אמצעי GPS – הפעילו אותו מיידית.
ומה אם מצאתם מבוגר שנראה מבולבל או אבוד?
- גשו אליו בעדינות ודברו בטון רגוע.
- הציעו לשבת במקום בטוח, אפשר גם מים.
- התקשרו למוקד 100 והישארו עמו עד להגעת גורמי הביטחון.
ומה אם מצאתם מבוגר שנראה מבולבל או אבוד?
היעלמותה של פרופ' נורית יערי מזכירה לכולנו עד כמה חשוב להיערך מראש. דמנציה גוזלת מהאדם את תחושת הביטחון, אך בידינו – ובאמצעות הכלים הנכונים – ניתן להחזיר לו אותו, ולשמור עליו מוגן.
איך עמדא יכולה לעזור?
עמותת עמדא מקדמת תפיסה שיקומית בקהילה: מידע והכוונה מעשית, קבוצות תמיכה למטפלים, ערכות פעילות מותאמות, וקישור לשירותים מקצועיים בקהילה – במטרה לתרגם את ההמלצות למציאות בבית. אם אתם מתמודדים עם דמנציה במשפחה – אתם לא לבד. פנו אלינו למרכז המידע והתמיכה הארצי, בטלפון 8889*, או הצטרפו לאחת משבעים קבוצות התמיכה שלנו ברחבי הארץ ובזום.
ד"ר נתי בלום היא מנכ"לית עמותת עמדא ובעלת תואר דוקטור בפסיכולוגיה מאוניברסיטת סקרמנטו. עבודת הדוקטורט שלה התמקדה בטיפול קבוצתי פנים אל פנים לעומת טיפול קבוצתי וירטואלי. בתפקידה בעמדא היא רותמת את ניסיונה המקצועי והניהולי להובלת מאמצים לשיפור איכות חייהם של המתמודדים עם דמנציה, קידום זכויותיהם והעלאת המודעות הציבורית לתופעה בישראל.
הרשמה לניוזלטר
העלון המוביל בישראל בנושאי אלצהיימר, דמנציה ומחלות דומות.
תודה על העלאת המודעות והלוואי שהחיפוש יסתיים בטוב. רציתי להוסיף מעט מניסיוני האישי.
ראשית לגבי אזורי חיפוש, הייתי מוסיפה דווקא אזורים שיש אליהם קשר ריגשי מהעבר, בפרט, מקום בו התגוררה בילדותה (אם היה בישראל) או מקום שקרוב לליבה כאן, ולא רק מקומות שהיא מורגלת בהם עכשיו.
ולגבי הטכנולוגיה, בהחלט כבודה במקומה מונח, אבל השנתיים האחרונות הוכיחו לנו שאסור להסתמך עליה, מניסיוני האישי השיבושים המרובים של ה- GPS הופכים את הניטור למייגע ובלתי אמין. בנוסף האמצעים האלה טובים לזמן קצר או דורשים טעינה, וכמובן, שדווקא מזדקקים להם מגלים שהשעון לא טעון כראוי. בקיצור, זה עוד משהו שהופך לנטל טיפולי על המשפחה ולא תמיד מועיל כפי שאפשר היה לצפות.
לעומת זאת, תל אביב מרושתת במלצמות ואני תוהה כיצד המשטרה לא הצליחה לבצע זיהוי, האם זו שאלה של משאבים? אם כן, האם זה משהו שעמותה כמו עמד"א יכולה להביא לסדר היום?
ואם יש בעייתיות טכנולוגית, גם זה משהו שאפשר לסייע בו ברמת העמותה ואני אשמח לעזור בכך.
תודה דגנית. כל עזרה תתקבל בברכה. להתנדבות לעמותה ראי כאן:
https://emda.org.il/%d7%94%d7%aa%d7%a0%d7%93%d7%91%d7%95%d7%aa