כאשר אדם אהוב מתמודד עם ירידה קוגניטיבית משמעותית ונדרש להגיש תביעת סיעוד, עולה שאלה קריטית: מי אמור לחתום על טפסי התביעה? הטעות הנפוצה והמסוכנת היא להחתים את המבוטח עצמו, גם כשברור שאינו כשיר לכך.

 

הסיכון שבדחייה: כאשר מבוטח החותם על הטפסים מוגדר כ"תשוש נפש", חברות הביטוח ינצלו את הסתירה ויטענו שאם חתם הרי חזקה שהוא מבין על מהחתם, ולכן כושר השיפוט שלו לא נפגע ובהתאם אינו זכאי לתגמולים כסיעודי. לא מעט תביעות נדחות על סמך הטיעון הזה בלבד.

 

בני המשפחה פועלים כמובן בתום לב ומתוך לחץ לקדם את ההליך במהירות, ואף לעיתים עושים כן על בסיס המלצה ממקור לא מוסמך. אך פעולה זו עלולה לחבל בכל הסיכויים לקבלת התביעה. החתימה יוצרת בעיני חברת הביטוח ראיה לכאורה לכך שהמבוטח כשיר קוגניטיבית ומבין את ההליך, טענה שסותרת את הבסיס לזכאות בתביעות סיעוד על רקע תשישות נפש. גם אם יוצגו חוות דעת רפואיות או מסמכים נוספים, עצם החתימה עלולה להיתפס כראיה בעייתית, שתעמוד לרועץ בהמשך.

 

הדרך הנכונה לפעול: יש לפעול באמצעות מיופה כוח מתאים (שנחתם בזמן כשירות), או אפוטרופוס שמונה בצו, או אף באמצעות בן משפחה מטפל המשמש כ"אפוטרופוס למעשה". בהיעדרם, ובמקרה הצורך, מומלץ טרם הגשת התביעה לפעול למינוי קבלת צו מינוי אפוטרופוס. חשוב לשים לב כי לטובת ניהול ההליכים מול חברת הביטוח לא ניתן להסתפק באפוטרופסות לגוף, אלא נדרש צו מינוי גם לרכוש.

 

המסר חד: גם כוונות טובות עלולות להוביל לטעויות יקרות. אם יש ספק, עדיף להתייעץ.