כשאדם אהוב מתחיל להתמודד עם ירידה קוגניטיבית, צצות שאלות רבות על בטיחותו, ואחת הרגישות שבהן היא נהיגה. האם הוא עדיין כשיר לנהוג? האם הרופא חייב לדווח על כך? ומה קורה אחרי שמדווחים?

על פי פקודת התעבורה, כל רופא שמטפל באדם שאובחן אצלו מצב רפואי שעלול לסכן את בטיחותו או את בטיחות הזולת בעת נהיגה, חייב לדווח על כך לרשות שנקבעה, כלומר, למכון הרפואי לבטיחות בדרכים (המרב"ד). אי דיווח במצב כזה עשוי אף להיחשב לעבירה פלילית. הנחיה זו מעוגנת גם בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות.

 

 

בשלב מתקדם, כאשר המחלה מלווה בפגיעה בשיפוט או בהתמצאות, קיימת חובה לדווח. בשלבים מוקדמים יותר, אין חובה מיידית, אך הרופא אמור לעקוב, לבחון את מידת הסיכון, ולהיערך בהתאם. הכלל שמנחה את הצוותים הרפואיים הוא "סיכון ממשי ומיידי לאובדן פתאומי של יכולת נהיגה".

 

 

לצד הדיווח למרב"ד, על הרופא ליידע גם את המטופל ולהמליץ לו, בכתב, להפסיק לנהוג עד לבירור רפואי. מומלץ לוודא שהשיחה הזו מתועדת בתיק הרפואי.

 

 

לאחר קבלת הדיווח, המרב"ד יזמן את הנהג לבדיקה. רק לאחריה תתקבל המלצה לרשות הרישוי, האם ניתן להמשיך לנהוג, האם יש להגביל את הרישיון, או לשלול אותו. ניתן לערער על ההחלטה תוך 30 יום בפני ועדת ערר ייעודית.

 

זו נקודה רגישה, לא רק חוקית אלא גם רגשית. אבל בטיחות קודמת לכל.