"ככל שמזהים ומאבחנים מוקדם יותר, האפשרויות שלנו לעכב ולטפל גדולות יותר", מדגיש פרופ' טנה. "במקרים של אבחון מוקדם מדובר על אנשים מתפקדים, עצמאיים ועובדים, שהתחילו תסמינים ראשונים של ירידה בזיכרון – שוכחים שמות, מפגשים, קושי בשליפת מילים ובמשימות מורכבות".

ד"ר נתי בלום, מנכ"לית עמותת עמדא המלווה חולי דמנציה ובני משפחותיהם, מפרטת את הסימנים: "דברים שעשיתי ביום יום ואני לא מצליח לעשות, או עושה אותם לא טוב. אם ניקח לדוגמה בישול – מתכונים קבועים ומורכבים פתאום לא יוצאים כמו שיצאו. קושי בשליטה בכספים, לשכוח דברים גם אם הזכירו לי, שינויים באישיות – עצבנות, הסתגרות, חזרתיות בדברים, בעיה בהתמצאות בזמן ובמקום".

עם זאת, חשוב לד"ר בלום להדגיש כי מעבר להתדרדרות הקוגניטיבית, קיימת גם ירידה בתפקודיים הפיזיים. "זו מחלה עם סטיגמה משמעותית – גם כשאנשים מרגישים שמשהו לא בסדר אצלם, הם נוטים לדחות את האבחון כי זה מפחיד לגלות ולקבל על עצמם תיוג שכזה".

הטיפולים החדשים אמנם יכולים לעכב את המחלה, אך ד"ר בלום מדגישה שישנם אמצעים נוספים שמומלץ לנקוט. "גם אם מאבחנים מחלה בשלבים מאוד מוקדמים, אפשר לעכב אותה עם טיפולים תרופתיים ולא תרופתיים". לפיה, הטיפול הלא-תרופתי כולל סדר יום קבוע, ספורט, תזונה נכונה ופעילות קוגניטיבית שמגרה את המוח.

"אפשר להרחיב את משך הזמן שבו איכות החיים גבוהה. רוב האנשים שחולים במחלות הדמנציה הם זקנים – כך שאם מושכים את השלב הראשון של המחלה, מביאים אותם לגיל מופלג עם איכות חיים טובה", מציינת מנכ"לית העמותה.