דמנציה ואלצהיימר: ישראלים חוששים מהן כמעט כמו מסרטן
- יובל בגנו
- התפרסם במעריב
- אין תגובות
העלייה בתוחלת החיים מביאה לעלייה במספר החולים. הסקר שערכה עמותת "עמדא", לקראת יום המודעות לאלצהיימר, מעלה כי מי שמתקרב לגיל זיקנה חושש יותר מהידרדרות קוגנטיבית מאשר זקנים פעילים.
סקר ארצי חדש של עמותת "עמדא" למען חולי אצלהיימר ומחלות דמנציה, בהובלת החוקרת קרן אהרון, מגלה כי כמעט מחצית מהישראלים (48%) סבורים שמחלות דמנציה הפכו נפוצות יותר בשנים האחרונות. הנתון מצביע על כך שהציבור חווה את המחלה כ”מגפה מתרחבת”, והמודעות לנפוצותה עולה משנה לשנה.
"הדבר מצביע על שינוי תודעתי משמעותי בישראל: הדמנציה נתפסת לא רק כבעיה אישית או משפחתית – אלא כאתגר בריאות ציבור רחב", אומרים עורכי הסקר. גם מי שאינם מכירים אישית אדם עם דמנציה או אלצהיימר, עדיין סבורים ברובם שהמחלה נפוצה יותר כיום – מה שמעיד על חדירתה לתודעה הציבורית.
56% מהנשים סבורות שהדמנציה נפוצה יותר כיום, לעומת 40% בלבד מהגברים. ההבדלים עשויים לנבוע מכך שנשים חיות יותר שנים, ולכן חשופות יותר למחלה, וגם נושאות ברוב נטל הטיפול בבני משפחה חולים.
החוקרת קרן אהרון מדגישה: "התחושה בציבור תואמת את המציאות האפידמיולוגית – העלייה בתוחלת החיים מביאה לעלייה במספר החולים. אך לצד העלייה, חשוב לזכור שניתן להקטין את הסיכון באמצעות אורח חיים בריא ואבחון מוקדם”.
נתון מעניין נוסף שעלה מהסקר הוא שאלצהיימר ומחלות דמנציה בכלל, נתפסות בישראל כאיום בריאותי כמעט כמו סרטן: כמעט מחצית מהנשים בישראל (49%) דיווחו שהן חוששות שיחלו במחלה לעומת רק כשליש (34%) מהגברים.
נמצא שבני 65 ומעלה אינם חוששים יותר (ואף מעט פחות) מבני 45-65, אף שגילם מקרב אותם יותר לגיל הופעת המחלה. "יתכן שהמבוגרים ביותר משלימים עם המציאות או מוטרדים יותר מבעיות בריאותיות אחרות בעוד צעירים יחסית עשויים לגלות חשש מוקדם מהידרדרות קוגנטיבית" אומרת אהרון.
נתון נוסף ומעציב הינו שיותר משליש (36%) מהמקורבים לחולים עם דמנציה מודים כי הם נבוכים לצאת עם אדם החולה בדמנציה למקום ציבורי. הנתון מטריד במיוחד משום שהוא כולל גם צעירים וגם בעלי השכלה גבוהה – מה שמעיד שהסטיגמה חוצה מגדרים, גילים ומעמד חברתי.
נמצא כי היכרות אישי עם חולי דמנציה לא מפחיתה את הסטיגמה: 74% ממי שמכירים חולה הסכימו עם האמירה שיש במחלה בושה לעומת 58% ממי שלא מכירים חולה. עורכי המחקר מסבירים כי מי שחוו את המציאות מודעים יותר לסטיגמה משום שנתקלו בה בפועל. "לעיתים דווקא אלה שהגורל זימון להם טיפול או קרבה לחולה, מרגישים את כובד המבוכה החברתית" אומרת אהרון.
ד"ר נתי בלום, מנכ"לית עמותת עמדא, אומרת: "חשוב להזכיר שדמנציה איננה בושה – ויש כתובת לכל מי שזקוק לתמיכה ולייעוץ: מרכז המידע והייעוץ שלנו בטלפון 8889*. במקביל, עלינו להפנים כי אנו בעיצומו של צונאמי עולמי – מגפת הדמנציה, ההולכת ומתעצמת מדי שנה. בישראל לבדה מעל 160 אלף חולים חיים עם מחלות דמנציה לרבות אלצהיימר, ולצידם יותר מ-300 אלף בני משפחה המטפלים בהם ומתמודדים עם עומס עצום".
היא מוסיפה: "הסקר הארצי שביצענו לאחרונה ממחיש היטב: אלצהיימר היא המחלה שממנה הכי חוששים ישראלים מעל גיל 45, ויחד איתה קיימים גם בושה והסתרה. עמותת עמדא פועלת כדי לשבור את חומת הבושה, לספק ידע, ייעוץ ותמיכה לכל משפחה, ולהיות שם עד שיימצא מזור כל עוד הצונאמי נמשך".
ד"ר נתי בלום היא מנכ"לית עמותת עמדא ובעלת תואר דוקטור בפסיכולוגיה מאוניברסיטת סקרמנטו. עבודת הדוקטורט שלה התמקדה בטיפול קבוצתי פנים אל פנים לעומת טיפול קבוצתי וירטואלי. בתפקידה בעמדא היא רותמת את ניסיונה המקצועי והניהולי להובלת מאמצים לשיפור איכות חייהם של המתמודדים עם דמנציה, קידום זכויותיהם והעלאת המודעות הציבורית לתופעה בישראל.
—– המדריך המלא —–
—– עקבו אחרינו —–
