עו"ד רפאל אלמוג, יועץ משפטי לעמותת עמדא שתומכת בבני משפחה של חולי דמנציה, אלצהיימר ומחלות דומות ובחולים שאינם מאושפזים, מסביר כי "מעבר להתמודדות האישית היומיומית, בני המשפחה המטפלים נאלצים לא פעם להתמודד גם עם ביורוקרטיה מתסכלת ומערכות ציבוריות שלא ערוכות למציאות חייהם". לדבריו, "אחד הקשיים הבולטים כיום נוגע לאופן שבו ניתן לפעול בשם האדם הקרוב במערכות הדיגיטליות של המדינה. כאשר לאדם עם פגיעה קוגניטיבית אין טלפון נייד פעיל או יכולת להשתמש בו, זה אך טבעי כי בן המשפחה המטפל, הפועל כדין מכוח ייפוי כוח מתמשך או אף צו אפוטרופסות, יעשה שימוש במספר הטלפון האישי שלו גם לצורך ההזדהות הדיגיטלית בשם אותו אדם. הדרישה החדשה לשיוך מספר טלפון ייחודי לכל חשבון, בצירוף איום ממשי במחיקת חשבונות קיימים, יוצרת קושי מהותי: היא מאלצת בני משפחה לבחור בין פגיעה בזכויות האדם הקרוב לבין עמידה בדרישה טכנית שאינה ישימה".

מהבחינה המשפטית, מסביר עו"ד אלמוג, מדובר בדרישה שלא מתיישבת עם ההסדרים הקבועים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שמכיר במפורש בזכותו של אדם להקנות סמכות לאחר לפעול בשמו, ודווקא כדי לשמור על רצונו וטובתו, גם כאשר אינו מסוגל להביעם בעצמו. כך שלמעשה, הדרישה הנוכחית לבידול מלא בין מספרי טלפון, ללא מנגנון התאמה למצבים אלה, מבטלת בפועל את תוקפו של הייצוג החוקי ומובילה לניתוק מלא של אנשים פגיעים מהשירות הציבורי. "דרישת המדינה מהווה אפליה שפוגעת בזכות לשוויון", מדגיש אלמוג. "כשהמדינה לא מתאימה את שירותיה ליכולת הקוגניטיבית של הפרטים, אלא דורשת מהם לעמוד באותו סטנדרט טכנולוגי כמו מכלל האוכלוסייה, היא מייצרת בפועל הדרה דיגיטלית לאוכלוסיות מוחלשות, דווקא במקומות בהם נדרש סיוע מיוחד".