מגפת הקורונה העלתה על סדר היום את ההשפעה של בדידות על בריאותנו. מן הספרות המחקרית עולה שיש קשר בין הרגשת בדידות ובין התפתחות של מחלות הדמנציה.
לעלייה בתוחלת חיים בכל העולם נלווית עלייה בשכיחות של מחלות הדמנציה. בשנת 2050 מספר החולים צפוי לגדול ל-152 מיליון בכל העולם (ADI, 2018).
העלייה בתוחלת החיים מלווה גם במספר גדל של אנשים המתגוררים לבדם, ומצב זה ידוע כגורם סיכון לבידוד חברתי ולהרגשת בדידות סובייקטיבית. כיום מכירים בכך שכל אלו משפיעים על בריאות ורווחה של אנשים בכל תקופת חיים. יש אף מחקרים המצביעים על השפעה ישירה של בדידות סובייקטיבית על קיצור תוחלת החיים של האדם החווה הרגשת בדידות לאורך זמן.
מה מאפיין בדידות סובייקטיבית?
בדידות סובייקטיבית שונה מבידוד חברתי.
בידוד חברתי מתייחס למצב של היעדר/ מחסור/ צמצום בקשרים חברתיים. ניתן למדוד או להעריך בידוד חברתי בהתייחס לסידורי מגורים (למשל, כמה אנשים מתגוררים בבית) ומעמד אישי (נשוי או לא, מספר ילדים וכד'), תדירות מפגשים עם אנשיםאחרים במהלך שבוע וכיו"ב.
לעומת זאת, בדידות סובייקטיבית מתייחסת להרגשה פנימית של ניכור מהסביבה החברתית, ללא קשר למספר או לכמות האינטראקציות עם אנשים אחרים.
מה ההשפעה של בדידות סובייקטיבית?
ידוע מזה זמן שבדידות סובייקטיבית משפיעה על מערכות הגוף באופן שמגביר סיכון ל: מחלות לב וכלי דם, לחץ דם גבוה, מצבי דלקת כרונית ותגובות גופניות לדחק מתמשך.
בדידות נחשבת כיום כגורם סיכון לתמותה גם בראייה גלובלית ובהתחשב בהבדלים בין תרבותיים.
עמדה זו התחזקה במהלך תקופת מגפת הקורונה העולמית, שבה מספר האנשים שדיווחו על בדידות והשפעה שלילית על מצב בריאותם גדל בעשרות מונים בכל העולם.
מה הקשר בין בדידות ובין דמנציה?
ועדה בינלאומית של חוקרים ומומחים לדמנציה פרסמו באוגוסט 2020 מאמר שסיכם את גורמי סיכון לדמנציה. בין היתר הם מציינים בדידות סובייקטיבית כגורם סיכון לשינויים קוגניטיביים ודמנציה.
קשרים חברתיים משמשים כגורם המגן מפני שינוי קוגניטיבי, מעשירים את המאגר הקוגניטיבי של האדם ומעודדים התנהגויות תומכות בריאות.
מחקרי אורך, מחקים אפידמיולוגיים ומחקרים על מחלות מוח הראו שרשתות חברתיות חלשות, תמיכה חברתית נמוכה והרגשת בדידות סובייקטיבית מגבירים את הסיכון לדמנציה.
ההשערה היא שרשת חברתית רחבה משמשת כגורם מגן מפני ירידה קוגניטיבית באמצעות גירוי אינטלקטואלי ורגשי, העשרת המאגר הקוגניטיבי, עידוד התנהגויות תומכות בריאות ותמיכה מעשית בחיי היום יום.
מה המחקר מגלה בנוגע לקשר בין בדידות לבין דמנציה?
בשוודיה נערך מחקר שעקב אחר כאלפיים בני 60+, ללא שינויים קוגניטיביים, במשך כ-20 שנה ומצא שיש סיכוי גבוה יותר להופעת דמנציה, בפרט מסוג אלצהיימר, אצל אנשים שדיווחו על הרגשת בדידות (Sundstrom ושות', 2020). במחקר זה השאלה הבודדה "האם אתה מרגיש בודד לעיתים קרובות?" היתה מספקת לזיהוי הקשר בין בדידות לבין ירידה קוגניטיבית.
ממצאי מחקר זה נתמכים על ידי מחקר אחר שבדק רמות של הצטברות חלבוני עמילואיד-בטא במוח. משקעים והצטברות חריגה של חלבוני עמילואיד-בטא מוכרים כסמנים פתולוגיים במחלת אלצהיימר. מחקר זה, שגם הוא בדק אנשים ללא שינויים קוגניטיביים מוכרים, מצא שיש כמות גבוהה יותר של חלבוני עמילואיד-בטא בקרב אנשים שדיווחו על הרגשה של בדידות (Donovan ושות', 2016).
מחקר רחב היקף נוסף (יותר מעשרת אלפים משתתפים) שנערך בארה"ב במשך יותר מעשור, מצא שבדידות (גם לפי דיווח עצמי) מעלה את הסיכון לדמנציה בעד כ- 40% (Sutin ושות', 2020. חשוב לציין שזהו נתון המתאים ספציפית לאופן המדידה של מחקר זה).
כמו כן, במחקר זה לא נמצא קשר בין הגדלת הסיכון לדמנציה לבין גורמים סוציו-דמוגרפיים כגון מגדר, מצב כלכלי, השתייכות אתנית, רמת השכלה ועוד.
האם ייתכן שהופעת מחלת הדמנציה והתסמינים הנלווים היא שהביאה להרגשת בדידות?
זוהי אחת השאלות המעסיקות חוקרים בימים אלו.
המחקרים שתוארו לעיל הם מחקרי אורך, שהחלו בבדיקות ומעקב שנים לפני שהופיעו התסמינים הראשונים של דמנציה, כך שנראה שהבדידות מקדימה את המחלה. עם זאת, עוד אין עמדה אחידה בעניין זה.
חלק מהתסמינים של דמנציה עלולים למנוע מאדם להתרועע בחברה ולהפחית באופן משמעותי אינטראקציות חברתיות, כגון קושי בשליפת מילים, חזרה מרובה על שאלות או סיפורים שכבר סיפר.
חלק מהאנשים עם דמנציה, בפרט בשלב ההתחלה, מודעים לקשיים אלו, ועלולים להימנע מחברה מפאת בושה, חשש ממצבים משפילים, קושי לקבל עזרה וכד'. לנוכח העובדה שדמנציה מתפתחת באופן הדרגתי ואיטי, ייתכן שהאדם היה מודע לשינויים עוד בטרם נחשפו אלו לסביבה ויבחר לבודד את עצמו מהחברה בכדי להסתיר את הקשיים שהחלו לצוץ.
מה אפשר לעשות?
המטרה המרכזית של תוכנית ידידי דמנציה היא העלאת המודעות למחלות דמנציה ואלצהיימר.
כאשר אנשים מתגייסים לתמוך ולסייע לאדם עם דמנציה,
כאשר אנחנו סבלניים וסובלניים לאחר שמתקשה,
כאשר יוצרים קהילה תומכת,
כאשר אנחנו באים לקראת אנשים עם קשיים –
אנחנו יוצרים חברה טובה יותר,
עוזרת יותר,
מכילה יותר,
התומכת ומאפשרת לאדם המתמודד עם אתגרים קוגניטיביים להיות חלק ממנה לאורך זמן.
בואו נהיה קהילה תומכת!
מקורות:
- Donovan, N. Okereke, O., Vannini, P., Amariglio, V., Rentz., D. et al. (2016). Association of Higher Cortical Amyloid Burden with Loneliness in Cognitively Normal Older Adults. Journal of American Medical Association psychiatry, 73(12), 1230 –1237.
- Sundstrom, A., Adolfssson, A., N., Nordin, M. & Adlofsson, R. (2020). Loneliness increases the incident of all – cause dementia and Alzheimer’s disease. Journals of Gerontology: Psychological Sciences. 75 (5), 919–926
- Sutin, A., R., Yannick, S., Luchetti, M. & Terracciano, A. (2020). Loneliness and risk of dementia. Journal of Gerontology: Psychological Sciences, 75(7), 1414–1422.
