למרות שירידה קוגניטיבית ודמנציה שכיחים באוכלוסייה, החולים מאובחנים לעתים קרובות שנים לאחר שהחלו לחוות תסמינים ראשוניים. לעתים האדם החולה איננו מודע לקיומם של הקשיים. גם כאשר האדם ו/או בני משפחתו ערים לקשיים, התסמינים הראשונים מיוחסים לעתים לעייפות, למצב רוח ירוד או לתופעות הקשורות בגיל. לעתים האדם או משפחתו אינם פונים לאבחון בגלל המחשבה ש"ממילא אין מה לעשות", ולעתים עקב בושה ופחד פן יוודע קיום המחלה.  

אבחון מוקדם חשוב ומוביל לטיפול נאות. דמנציה היא אבחנה קלינית. אבחון דורש ידע מקצועי ומוטל בראש ובראשונה על רופא המשפחה. כחלק מתהליך האבחון נשללות מחלות, בעלות תסמינים דומים לדמנציה, ומוצע הטיפול המתאים ביותר למחלתו ולמצבו של החולה.  רופאים מקצועיים, נאורולוגים, גריאטרים ופסיכיאטרים מהקהילה, בתי החולים ומרפאות זיכרון ייעודיות, מומחים באבחון ובטיפול בחולים הסובלים מהפרעה  בתפקודים הקוגניטיביים.  

המלצה: חשוב להיוועץ ברופא מומחה במקרים בהם:

האבחנה אינה ברורה

התסמינים מחמירים במהירות

החולה בן /ת פחות מ 65 שנים

התסמינים הראשוניים התנהגותיים 

יש לבחון התוויות לבדיקות וטיפולים חדשים או ניסיוניים  

מרפאות זיכרון רב-תחומיות פועלות בבתי החולים ובמסגרת קופות החולים.   

מרפאות אלו מרכזות בעלי מקצוע מומחים ומיומנים באבחון ובטיפול בתסמינים המתעוררים כתוצאה מליקויים קוגניטיביים בכלל, וממחלת אלצהיימר ומחלות הדמנציה האחרות בפרט. צוות המרפאה מבצע  את האבחון  וממליץ על הטיפול המתאים, ובני המשפחה מקבלים הכוונה והדרכה. מכיוון שהתמונה הקלינית המאפיינת את האבחנות השונות אינה זהה, האבחון המדויק במחלה וההכוונה חשובים ביותר למטופל ולמשפחתו.

המלצה: יש לברר עם צוות המרפאה דרכי פנייה והתחייבויות כספיות מתאימות. 

למה לגשת לאבחון לדמנציה?

אבחון מוקדם חשוב ומוביל לטיפול נאות. לעתים התופעות שצצות הן פועל יוצא של מחלה הפיכה (כגון חוסר בויטמין B12 או תת פעילות של בלוטת התריס). בדיקות דם פשוטות יכולות לעלות על הבעיה ולאפשר פתרון מהיר שיביא לשיפור איכות החיים לשנים רבות. 

הגורמים להתדרדרות קוגניטיבית ודמנציה עדיין אינם ברורים. במרבית המקרים דמנציה מסתמנת, כאשר הנזק המצטבר לרקמת המוח חמור וגורם לאובדן התפקודים הקוגניטיביים. מכיוון שתאי המוח בדרך כלל אינם מסוגלים לחדש את עצמם, דמנציה מתארת לרוב תהליך חשוך מרפא. כיום עדיין אין טיפול יעיל לריפוי מחלות הדמנציה. ואולם, למרות שאי אפשר לרפא דמנציה, וגם לא לעכב משמעותית את ההתדרדרות שלה לאורך זמן, קיימים טיפולים היכולים למתן ולהאט את התסמינים הקליניים.   

הגישה הטיפולית המקובלת כוללת:  

א. צעדי מניעה וטיפול בגורמי סיכון ידועים. 

ב. טיפול סימפטומטי בלקויות הקוגניטיביות, בתסמינים הנפשיים ובהפרעות ההתנהגות. טיפול סימפטומטי הוא טיפול שאינו משפיע על גורמי המחלה אלא על התסמינים שלה. 

ג. טיפולים המשפיעים על גורמי המחלה ומשנים את מהלכה. 

ד. טיפולים לא תרופתיים לשיפור איכות החיים. 

טיפול תרופתי: ראשית יש לטפל בתסמונות הניתנות לטיפול. התרופות הקיימות היום ממתנות את הסתמנות המחלה ולעתים מאטות ומעכבות את התפתחותה. כל עיכוב בהזדקקות לתרופות הרגעה או בהכנסת עזרה הביתה או בהוצאת החולה מן הבית לאשפוז – הוא משמעותי. האבחון גם מאפשר להשתתף במחקרים קליניים ניסויים לפי התאמה. 

התאמת אורח החיים: זה הזמן לשים לב לאורח החיים ולערוך שינויים שיכולים לעזור בשיפור איכות החיים. להוסיף פעילויות ספורט, לעבור לתזונה ים-תיכונית, לאזן לחץ דם, כולסטרול, בלוטת תריס, סכרת ועוד. 

ארגון וסדר משפטי מראש: לא פשוט לחשוב על סוף החיים, אבל אבחון בזמן מאפשר לנצל את הזמן בשלב ההתחלתי של המחלה לארגן את הניירת שתדרש בהמשך, ושיתוף בני המשפחה ברצונות בדרכי הטיפול במצבים מורכבים לקראת סוף החיים. חשוב לערוך יפוי כח מתמשך וצוואה. חשוב לארגן את הנכסים הפיננסים והמשפטיים הרשומים על שמו של האדם שאובחן. 

מיצוי זכויות: לאדם עם דמנציה ניתנות זכויות שונות שכדאי לנצל אותם כדי לסייע בטיפול לאורך זמן, מבחינה כלכלית ובריאותית. עוד על זכויות החולה.