הפרעות התנהגותיות ודרכי ההתמודדות

מאת ד"ר ערד קודש , פסיכיאטר ראשי של מחוז השפלה, מכבי

 

בני משפחות חולי אלצהיימר מגלים שהביטויים ההתנהגותיים המלווים את מחלה, הופכים את הטיפול בחולה, משימה קשה בלאו הכי, לקשה עוד יותר ולעיתים אף מביאה את בני המשפחה למשבר ולקריסה.

אמנם החולה אינו נראה חולה כלפי חוץ. הפנים אותם פנים, ההליכה, לפחות בשלבי המחלה הראשונים, אותה הליכה, אולם משהו הולך ומתרוקן בו. משהו הולך ונמוג וכל מה שהפך את החולה לאותו אדם מוכר לסביבתו, הולך ונעלם. בני המשפחה נאלצים לעבור תהליך של אבל עוד בחיי החולה, אך הקשה מכל, שהם עצמם הופכים לעיתים קורבן למחשבות השווא הרדיפתיות של המטופל, או לתוקפנותו המילולית ולעיתים אף הפיסית כלפיהם

יש לזכור תמיד, הפרעות התנהגותיות הן חלק מהמחלה, הן אינן מכוונות ולא נובעות מתוך רוע או כפיות טובה כלפי הסביבה התומכת.

על המטפלים לשלוט בהתנהגות החולים ככל שניתן, על מנת למנוע מהחולה לסכן את עצמו ואת האחרים ועל מנת לאפשר מהלך טיפולי סביר בחולה.

העקרונות הבסיסיים לדרכי ההתמודדות בטיפול בהפרעות התנהגותיות של החולים

הגבלת דרכי התנהגות בעייתית
ככל שהפרעת ההתנהגות מסוכנת יותר כך ההגבלה צריכה להיות נחרצת יותר. צריך לזכור שהגבלה פיסית יכולה להחמיר אי שקט אצל חלק מהחולים.

הערכת הנסיבות שהביאו להפרעת ההתנהגות
כדאי לברר האם מדובר באי שקט הנובע ממחלה גופנית? הרעלת תרופות? תופעת לוואי של תרופות? צריך לזכור שחולי אלצהיימר חשופים יותר להרעלת תרופות, עקב רגישות יתר של המוח למינוני תרופות שבמצבים רגילים יכולים להיחשב כמינון סביר. הפגיעה השפתית בקרב חולים יכולה להגביל את תלונותיהם לגבי הופעת סימפטומים גופניים. בנוסף יש צורך לשקול האם לא מדובר בהבעת תסכול הנובעת מקושי לבצע משימה מסוימת .

לנסות ולראות את העולם מנקודת ראותו של החולה
האדם הבריא מזהה את עצמו ואת עולמו על פי יכולתו למקם את עצמו במרחב הזמן, במרחב הגיאוגרפי ועל פי יכולתו למקם עצמו בתוך החברה ובקרב בני משפחתו. יכולתנו להעמיד את עצמנו על רצף הזמן והזיכרון היא חיונית לזהות שלנו. מחלת אלצהיימר הולכת ומעמעמת את הזרקור שבעזרתו אנו מזהים עצמנו במרחבים אלה. אין זה מפליא על כן להבין את החרדה המציפה את החולה אל מול מציאות שניחוות כלא מוכרת, ושבשלבים מתקדמים של המחלה אין לה גם את דרך הביטוי המילולית המתאימה. כך קורה שהחולה מחליף את זהויות קרוביו ומייחס להם זהות אחרת מתוך הצורך לשרטט לו טריטוריה חדשה ומוכרת. לעיתים הדבר מוביל למחשבות פרנואידיות כלפי אותו אדם שהיה עד לא מכבר בנו, בתו, אשתו ושכיום הוא זר השוכן בביתו, מזיז ונוטל את חפציו. מחשבות אלו יכולות להוביל לביטויי תוקפנות מילולית ולעיתים אף פיסית .

תעול התנהגויות
למצוא אפשרויות לתעל התנהגויות מאפיקים בעייתיים לאפיקים יותר מקובלים חברתית. אם המטופל נוטה לזרוק את העיתון היומי, מומלץ לנסות ולהשאיר את העיתון של אתמול באופן גלוי ואת העיתון של הבוקר מוסתר.

חיזוק התנהגויות חיוביות
חולי אלצהיימר נמצאים במצב של צורך תמידי בחיזוקים ועידוד. מומלץ להיות נדיב בתחום זה כולל בביטוי גופני כמו חיבוק חם, מילה טובה ומרגיעה, הנחת כף יד על ידו של החולה וכו' .

המאפיינים ההתנהגותיים הבולטים בקרב החולים שסובלים מאלצהיימר

עקשנות
עקשנות יכולה להיות חלק ממאפייני האישיות של כל אחד מאתנו. באם נוסיף לנתון בסיסי זה את הזיכרון המתעמעם, ירידה במיומנויות והחרדה מפני הצפוי לקרות הרי שמאפיין זה הופך ונעשה מודגש. צריך להבין שלמרות שעקשנותם של החולים יכולה להוציא לעיתים את המטפלים מדעתם – הרי שמדובר בביטוי של המחלה. החולה הופך עקשן כיוון שהוא חושש שאינו יכול לעמוד במטלה שהוטלה עליו או שהוא אינו מבין את משמעותה. משימה כמו: לך תתקלח – יכולה להפוך לגורם דחק רציני כיוון שבשלבים מתקדמים של המחלה היא מורכבת ומופשטת מדי ולכן תשובה כמו לא רוצה או התנגדות פסיבית ואפילו אקטיבית – מהווה ברירת מחדל מצד החולה. כדאי להפוך את המטלה לפשוטה. פשוט לכוון את החולה למקלחת ולאמר לו: הורד את החולצה. ניתן 'לשחד' אותו. אפילו בעוגיה. כדאי לזכור שבניגוד לילד עקשן, ששם לא מומלץ להשתמש ב'שוחד' כדי לא לקבע דפוס התנהגותי, אצל החולה הדמנטי אין סכנה שכזו. בשלבי המחלה המתקדמים, החולה לא יזכור שהוא שוחד. באם שום דבר לא עוזר, עדיף להניח לבקשה ולהעלות אותה שוב מאוחר יותר .

תסמונת השמש השוקעת 
שכיח למצוא בקרב חולי אלצהיימר שינויי התנהגות המקבילים למתנד היומי של בוקר/ערב. לעיתים החולה צלול יותר ומשתף פעולה בבוקר והופך מבולבל ואף תוקפני לקראת הערב. לא ברור עדיין מה עומד בבסיס התופעה. אך, כנראה, עייפות מהווה גורם חשוב בהתפתחותה. כדאי לקחת בחשבון בזמן תכנון הפעילויות של המטופל והמטפל את השינויים הללו. כדאי להקטין את מספר הגירויים לקראת הערב: טלויזיה דלוקה, רדיו דלוק, בנוסף להתאספות בני משפחה, יכולים להקשות על החולה, שהקשב שלו בשלב זה של היום פגוע בלאו הכי. כדאי לפשט את הדברים ככל שניתן בשלבי היום המאוחרים. כדאי לרכז פעילויות בהם יש צורך בשיתוף הפעולה עם המטופל לשעות הבוקר .

שוטטות 
שוטטות הינה סימן הכר של מחלת אלצהיימר. ביטוי התנהגותי זה יכול להיות אף מסוכן. שוטטות בדרך כלל נובעת מהליכה לאיבוד על רקע הפרעת הזיכרון ההופכת את הסביבה המוכרת לו לזרה. התופעה שכיחה עוד יותר כאשר הסביבה משתנה ויש לצפות כי תופיע בכל מצב של שינוי קיצוני באורחות חיי החולה. חלק מהחולים יכולים ללכת לאיבוד בזמן שהותם במעון יום וחלק במשך הלילה. לעיתים השוטטות היא ללא סיבה ברורה ולעיתים נובעת מתחושת אי שקט שיכולה להיות גם משנית לטיפול תרופתי. על מנת להקטין את סיכויי ה"בריחות" מהמעון מומלץ על הכרות עם המקום עוד בשלבים ראשוניים של המחלה, והגדלה הדרגתית בשהות שם. המלצה זו ניתן ליישם בכל מקרה של שינויים קיצוניים .

על מנת להקטין את הסכנות הכרוכות בשוטטות, מומלץ על סגירת חלונות ודלתות, גם פנימיים, ושימוש בשערי בטחון, כאלה שבשימוש להבטחת ילדים קטנים. צריך לזכור שאמצעי זה למרות שלא נראה כיעיל לאדם הבריא, יכול בהחלט להוות מכשול מגביל אצל החולים.

כדאי לנסות להשתמש בנעלים פתוחות או נעלי בית בעיקר בלילה. חולים מסוימים משוטטים רק כשהם נעולים בנעליים. באם לא ניתן למנוע את השוטטות כדאי להבטיח את זיהוי החולה ע"י הצמדת כרטיס זיהוי עם פרטיו ומחלתו, המהודק לדש או לגב הבגד, באם החולה נוטה להוריד תווית זו. בנוסף כדאי ליידע את הסביבה הקרובה כולל חנויות בסביבה, מוכרים דוכני מפעל הפיס וכו' לגבי זהותו ומחלתו של החולה. אין מקום לבושה. פעולה זו יכולה להציל את חיי החולה בעת שוטטות. שימוש בהגבלות פיסיות – רק בהתייעצות עם הרופא ועובדים סוציאליים. לרוב, מפלט זה מקרב את החולה לקראת העברה לבית אבות .

חזרתיות 
לעתים החולה הדמנטי מתקבע על משימה מסוימת ואינו פוסק מלבצעה כמו קיפול מגבות, שטיפת ידיים, צעידה או הדלקה וכיבוי של מפסק התאורה. באם הפעולה לא מסוכנת הרי שאין בעצם הפעולה דבר מזיק, אלא אם המטפל חש שאינו יכול לשאתה יותר. באם יש צורך התערב, הרי מגע עדין והסטת היד בעדינות מהפעולה עצמה תוך אמירה המציעה ביצוע משימה אחרת יכולה להיות יעילה מאוד" :תודה על שקיפלת מגבות. בוא נאכיל את הכלב"

אגירה, החבאה ואיבוד חפצים
תופעות אלו שכיחות בקרב חולי אלצהיימר. על מנת להתמודד עם התנהגויות אלו על המטפל עצמו להיות מסודר. יש לשמור חפצים חיוניים במקום מאובטח. יש להימנע מלהשאיר דברים מפוזרים ולדאוג להעתקים של מפתחות או משקפיים. בית מסודר יכול למנוע המצאות של מקומות מחבוא בו מטמין החולה חפצים. כדאי בכל מקרה לזכור, היכן מטמין החולה חפצים. ברוב המקרים הוא יחזור מקומות אלה גם בעתיד. כדאי לבדוק בפח האשפה לפני ריקונו. מפתיע מה ניתן למצוא שם.

התנהגויות בעלות אופי מיני 
אנשים המעורבים בטיפול בחולי אלצהיימר מודאגים לעתים מאפשרות של ביטויי התנהגות בעלות אופי מיני כמו: חשיפת אברי מין, אוננות בפרהסיה, הטרדת אנשים וילדים וכו.' התנהגויות אלו יתכן ויופיעו, אך כדאי לזכור כי אין הן שכיחות במיוחד. לעיתים, בבסיס הביטוי הנתפס בעיני הציבור כביטוי מיני, עומדת התנהגות שמטרתה להביע דבר שונה לחלוטין. לדוגמא, חולה המסתובב ערום על המרפסת עושה זאת כיוון שחם לו, או כיוון ששכח להתלבש. חשיפת אבר המין בפומבי יתכן ומבטאת צורך בהשתנה. על מנת להתגבר על מצב זה, ניתן להשתמש בבגדים שאינם ניתנים להסרה בצורה קלה. חולי אלצהיימר מאוננים לעיתים כיוון שהדבר נותן להם תחושה נעימה. הם שכחו שאין הדבר ראוי להיעשות לעיני כל. בכל מקרה אין הכוונה מגונה. לעיתים החולה יכול להטריד את נכדיו ואת ילדיו בני המין השני, כשהדבר העומד בבסיס התנהגות בעייתית זו הוא ביטוי חיבה כלפי דמות המזכירה לו את בת זוגו כשהיתה צעירה בימים, כלומר תוצאה של הפרעה בזיהוי. באם המטפל מזהה התנהגות בעייתית כאלו שתוארו, כדאי להוליך את החולה למקום נסתר ולטפל בסיטואציה בצורה שלווה ככל שניתן .

החולה כצלו של המטפל
בשלבים מסוימים של המחלה, העובדה שהחולה הולך אחרי מטפלו כצל מהווה עובדה מרגיעה לשני הצדדים. בשלבים אחרים הדבר יכול להוות מטרד עבור המטפל. בכל מקרה מומלץ לשמור על קור רוח. החולה מוצא את עצמו מבוהל בעולם שהופך לפחות ופחות מוכר, כך שרק טבעי שהוא ינסה להיאחז בשרידי דמויות 'עגינה' במציאות המשתנה של חייו .

האשמות
אלה בעיקרון הינן מופרכות ואינן נובעות מרוע לב. הביטויים יכולים לפגוע ולהכעיס, בעיקר כשהם מכוונים לאנשים המקריבים חלקים נכבדים מחייהם לטיפול בחולה. לגיטימי להרגיש פגוע אך תמיד כדאי לזכור: לא החולה הוא שמדבר אלא המחלה היא שמדברת מגרונו. הבלבול, קשיי ההתמצאות והחרדה בה נמצא החולה, לעיתים משתלבים במצב פרנואידלי שכיח, שיופיע במהלך המחלה, ומביאים להשתלחות באנשים הקרובים לו ביותר שהופכים בעיני החולה ממטפלים לתוקפנים. עוזר לנסות ולהבין את כוונת החולה גם אם דרכי הביטוי פוגעים. אמירה כמו: "אתם כולאים אותי," יכולה להיות בעצם" :איני מוצא את דרכי." אמירה כמו" :למה את לא מאכילה אותי"? היא תחליף ל" :אני רעב." לא מומלץ לנסות ולשכנע את החולה בטעותו. ניסיונות אלה יכולים להחמיר את אי השקט ולעיתים אף להחמיר את תחושת הרדיפה. במקום לאמר" :אף אחד לא מנסה להרעיל אותך," כדאי לאמר" :אני יודע שאתה מבוהל ומפוחד." אמירות אלו מרגיעות הן את המטפל והן את המטופל .

בעיות הקשורות לשימוש בטלפון
בשלבים הראשוניים של המחלה, טלפון מהווה מכשיר עזר חשוב המקשר את החולה עם סביבתו. ככל שהמחלה הולכת ומתקדמת, הופך המכשיר לעיתים למטרד. חולי אלצהיימר נוטים להטריד את הקרובים, הצוות הטיפולי וכו.' הם נוטים להתקשר שוב ושוב, על רקע הפרעת הזיכרון שהולכת ומחמירה. החולים נוטים לשכוח להחזיר את השפופרת למקומה או שוכחים את המכשיר האלחוטי פתוח. לא מומלץ לתת לחולה משימה בטלפון. הוא עלול לשכוח, לחזור ולחדש את השיחה. באם החולה גר עם משפחתו, הוא עלול לנסות ולענות לכל השיחות הטלפוניות, לענות שלא בהתאם, לשכוח את שנאמר לו או פשוט לנתק את השיחה. במצבים אלה יש לשקול לנתק את פעמון הטלפון ולאפשר למשיבון לענות על כל השיחות, לחבר מכשיר המקליט את כל השיחות בשלמותן, כך שניתן יהיה לשמוע את ההקלטות מאוחר יותר ולענות למטלפנים בצורה עניינית בהמשך היום. מומלץ להעביר את השיחות לטלפון הסלולרי וליידע את מי שצריך ליידע על קיומו של המכשיר.

בעיות שינה
עם הגיל, ללא קשר לקיומה של מחלת אלצהיימר, נוטים אנשים קשישים לישון פחות בשלבי השינה העמוקים. השינה הופכת לקלה יותר והתעוררויות מוקדמות, הופכות לשכיחות. בנוסף יש יותר נטיה לתנומות קצרות במשך היום. במחלת אלצהיימר, הבעיה הופכת למורכבת יותר. לעיתים החולים מתעוררים בלילה כדי לגשת לשירותים ואינם מוצאים את דרכם חזרה למיטה. מומלץ להציב תאורת לילה ליד המיטה וסיר לילה כשיש לוודא את ריקונו כל לילה. פעילות גופנית משפרת את איכות ומשך השינה, אך יחד עם זאת יש להימנע מפעילות שכזו בשעות היום המאוחרות, דבר שיכול להחמיר את בעית השינה. קשישים רבים נוטים לתנומות קצרות במשך היום. במקרה של חולה הסובל מתהליך דמנטי כדאי לעודד לשינה רק בשעות הערב. ישנה נטיה לתת לחולה לישון בשעות היום על מנת לאפשר למטפלים שעות מנוחה. צריך לזכור שהדבר יכול לגבות מחיר בשעות הלילה. בעיית השוטטות בלילה היא קשה כיוון שהיא יכולה להיות כרוכה בנפילות וחבלות. שימוש בתרופות שינה למיניהן היא מוצא כמעט אחרון, כיוון שהתגובה יכולה להיות הפוכה עד בלבול ואי שקט קיצוני או ישנוניות יתר. שימוש בהגבלות פיסיות הוא המוצא האחרון, זאת לאחר התייעצות עם המטפל ועובדת סוציאלית .

לסיכום

המאמר מקבץ הפרעות התנהגותיות שכיחות בקרב חולי אלצהיימר. חלקן מגיבות לטיפול תרופתי בשלבים מסוימים של המחלה, אך לרוב יש צורך באורך רוח וביצירתיות מצד המטפלים לשם מציאת דרכי התמודדות עם החולה והתנהגותו

הקו החם 8889*

אוזן קשבת וייעוץ לבני משפחה ולחולים. ניתן להתקשר מכל טלפון.

—– המדריך המלא —–

המדריך המלא למחלת הלצהיימר

לפניכם רשימה של סימנים נפוצים לדמנציה.

—– עקבו אחרינו —–