הפרעות התנהגותיות

נכתב במשותף עם דפנה גולן שמש

 

לפני הכל חשוב להבין את הסיבה להתנהגות.

האם ההתנהגות מתרחשת בזמן מסוים? בסיטואציה מסוימת? האם היא מתחברת לאישיות של האדם ולהרגליו? לפעמים אחרי שמבררים את התשובות לשאלות האלו אפשר למצוא סיבה להתנהגות ולמנוע אותה מראש. 

בכל מצב חשוב להתייחס בכבוד וברגישות לאדם.

סירוב ללכת לרופא או שרופא יבדוק אותו

מה הסיבה להתנגדות? האם יחסו של הרופא נתפס כמתנשא או חוקר? האם התסכול הנגרם עקב חוסר הצלחה בבדיקות הוא הסיבה?  אם כן, ניתן לבקש מהרופא להסביר את הבדיקה ולהתנצל אם השאלות מביכות.

אפשר להסביר לאדם שניגשים לבדיקה בשל בעיה בזיכרון והיום יש תרופות שעוזרות אז אולי הבדיקה אצל הרופא לא נעימה אבל זה שווה את זה. יש כל מיני דברים שיכולים לגרום לירידה בזיכרון. אם האדם עדיין מסרב לנסות להזמין רופא הביתה ואם הוא מסרב גם לביקור בית אז אפשר לנסות ללכת איתו לרופא משפחה שיעשה לפחות בדיקות מעבדה.

סירוב להכנסת עובד/ת זר/ה

אם יש בן/ת זוג שגר/ה עם האדם: אפשר להגיד "אם נביא עובד זר זה יקל עליי את המטלות של הבית. קשה לי לבשל ולעשות קניות. כואב לי הגב".

אם הוא/היא גר/ה לבד: אפשר להגיד "אנחנו מודאגים לגביך. אני לא יכול/ה לישון כשאת/ה לבד. שמעתי על מקרים לא טובים שקרו לאנשים שנשארו לבד."

כשמביאים עובד/ת זר/ה חשוב ללמד אותו/ה שלפני כל דבר שהוא עושה הוא צריך לבקש רשות, במיוחד בעבודות הבית. כך אפשר למנוע מהאדם להרגיש שלוקחים לו את האוטונומיה. זה נותן לאדם תחושה שהוא לא מאבד שליטה על הבית. כדאי לנסות להביא עובד/ת זר/ה מארץ המוצא של האדם.

אם ההתנגדות היא בגלל כסף: אפשר להגיד "הביטוח עוזר לנו לשלם".

התנגדות לעובד/ת זר/ה קיים/קיימת

חשוב להתייחס בכבוד לתלונות על העובדים הזרים. אם יש האשמות של כניבה אפשר לנסות לבדוק מה האדם אומר שהעובד גנב. יכול להיות שהעובד שם את הדברים שלא במקום. אפשר לנסות לחפש את הדברים ביחד. חשוב לנסות לא להיכנס לוויכוח עם האדם. אם האדם מאשים את העובד/ת הזר/ה שהוא/היא בוגד/ת בו עם אשתו/בעלה חשוב שבן הזוג יגיד לאדם שהוא אוהב אותו והוא לעולם לא יבגוד בו. אם מדובר במשפחה דתית אפשר שבן/ת הזוג יגיד/תגיד "נדרתי נדר".

כדאי לנסות שבהתחלה הטיפול באדם יעשה במשותף, המטפל העיקרי והעובד הזר, כך המטפל העיקרי יוכל להדריך את העובד.

האשמות כלפי המטפל העיקרי

אנשים עם דמנציה מתייחסים לטון של הדברים לפעמים אפילו יותר מאשר לתוכן. חשוב לנסות לראות מה גורם להאשמות, זה לפעמים נובע מזה שהאדם מרגיש שהוא איבד את השליטה (על הבית, על הכסף). לעיתים היחס של המטפלים העיקריים נתפס כפטרוני ומתנשא ובכך מעורר התנגדות.

אם האדם מאשים את המטפל/ת העיקרי/ת שהוא/היא בוגד/ת בו עם העובד/ת הזר/ה, חשוב שבן/ת הזוג יגיד/תגיד לאדם שהוא/היא אוהב/ת אותו והם לעולם לא יבגדו בו. אם מדובר במשפחה דתית אפשר שבן הזוג יגיד "נדרתי נדר". ניתן גם להשתמש במחלות של המטפל העיקרי או העובד הזר כדי לשכנע שאין אפשרות/כוח לבגידה.

האשמות שנוגעות לכסף ("גנבת לי כסף"): אם האדם בשלב ההתחלתי של דמנציה אפשר לשבת איתו ולהראות לו את החשבונות של הבית, ללכת איתו לבנק. לנסות לתת לו תחושת שליטה על הכסף,  לתת העתקים של חשבונות הבנק והרבה כסף קטן שירגיש שיש לו כסף. אם האדם בשלב יותר מתקדם של הדמנציה אפשר לתת לו כסף של "מונופול".

סירוב להחלפת חיתולים

אם האדם בשלב פחות מתקדם של דמנציה-אפשר להתחיל להשתמש בפדים, אחר כך במכנס-חיתול המאפשר לאדם ללכת לשירותים ולהפשיל את המכנס וללבשו שוב אם לא נרטב. אם מדובר באישה, המתביישת להשתמש במוצר  אפשר להגיד לה שנשים רבות סובלות מבריחת שתן ומשתמשות במוצר.  אם מדובר בגבר-אפשר להגיד שזה קורה להרבה אנשים. בהתחלה אפשר להשתמש בזה רק כשיוצאים החוצה ואח"כ להעלות תדירות. אם ההסתייגות נובעת מהמחיר  ניתן  להגיד לאדם שזה לא עולה כסף כי מקבלים את זה מביטוח לאומי. חשוב גם  להדגיש שאנשים אחרים לא רואים את המוצר ולהקפיד לא להלביש לאדם מכנס הדוק על הגוף המדגיש את קווי המתאר של החיתול. עדיף לא לקרוא למוצר "חיתול" אלא מגן ספיגה.

במצבי התנגדות להחלפה, כדאי לנסות להחליף חיתול כשהאדם יותר מנומנם. כדאי להגיד לו "בוא נחליף תחתונים ובגדים"  ולהימנע, כאמור,  מלהשתמש במילה חיתול. חשוב להתייחס לתסכול של האדם מכך שנאלץ להשתמש במוצר ספיגה ויחד עם זאת להסביר כי בשל המצב עדיף להשתמש במוצר מאשר שיקרו אירועים מביכים.

זה לא בעלי/זו לא אשתי

אם האדם מאוד מתווכח-לא להיכנס איתו לקונפליקט. לנסות להסיח את דעתו. אם האדם טוען שזו לא אשתו אפשר להגיד לו שהיא קרובת משפחה. אפשר לנסות שאשתו תעלם לו מהעין ותחזור. חשוב שאשתו לא תיעלב מזה. חשוב להבין שזה חלק מהמחלה.

זה לא הבית שלי

אפשר להראות לאדם אביזרים/חפצים ובאמצעותם לשכנע אותו שזה הבית שלו. אפשר לקחת את האדם לסיבוב בחוץ ולהחזיר אותו הביתה. אם הוא לא משתכנע אפשר להגיד לו ש"זה לא הבית שלך זה הבית האחר. אנחנו נהיה פה כמה ימים. זה כרגע זמני כי הבית בשיפוצים/אנחנו בחופשה וכו". באופן כללי ניתן לשים שלט עם שם המשפחה של האדם והכתובת בתוך הבית.

סירוב להיכנס הביתה

אפשר להגיד לאדם "בוא ניכנס, אני רק צריכה ללכת לשירותים. נשב ננוח קצת. נשתה קפה". אם הוא מסרב אפשר להציע לו להיכנס לאוטו ולעשות סיבוב. אפשר להציע לו לעשות סיבוב ברגל.

סירוב לצאת מהבית

חשוב לבדוק למה האדם מסרב ולראות אם יש מקומות שהוא מוכן לצאת אליהם.

מקומות הומי אדם נוטים להלחיץ חולי אלצהיימר ודמנציה. אפשר לנסות לקחת את האדם לטבע/פארק/לילדים שלו. אפשר לנסות לקחת אותו החוצה בשעות אחרות. אפשר לשים חיתול ליציאה (לפעמים החשש הוא מכך שתהיה תאונה בהקשר הזה). אפשר להגיד לו "אני לא אעזוב אותך. תבוא בשבילי". לנסות לפתות את האדם לצאת החוצה. למשל אם האדם אוהב מתוק אפשר לקחת אותו לקונדיטוריה. אם הוא אוהב בגדים אפשר לקחת אותו לחנות בגדים.

סירוב לעשות פעילות או לקום מהמיטה

לפעמים כשאדם זר מגיע לבקר אז יותר קל להפעיל את האדם ולהוציא אותו מהמיטה. חשוב לפתות אותו אל מחוץ למיטה ולא לפקוד עליו לצאת. לפעמים האדם בדיכאון ואז כדאי לנסות לעזור פיזית: להושיב אותו במיטה, לפתוח חלונות. לחשוב למה אני מזמינ/ה את האדם, לגרום לכך שיהיה לו כדאי לצאת מהמיטה. להשמיע מוזיקה נעימה ליצור אווירה שמסקרנת אותו לצאת, למשל לחמם עוגה בתנור כדי שהריח יגרה אותו לצאת מהמיטה.

 

הקו החם 8889*

אוזן קשבת וייעוץ לבני משפחה ולחולים. ניתן להתקשר מכל טלפון.

—– המדריך המלא —–

המדריך המלא למחלת הלצהיימר

לפניכם רשימה של סימנים נפוצים לדמנציה.

—– עקבו אחרינו —–